שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ט (ח׳)

ובזה מיושב היטב הא דאמר ר"א הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד דמדאורייתא חזיא לי' והיינו דכיון דביאתו ביאה מה"ת א"כ שוב ה"א דמתחייב מיתה אף דהוה אשת קטן דמ"מ חייב מיתה. ובזה מיושב היטב הא דבעי מה הוה עלה ותמה בשו"ת נוב"י לשיטת התוס' מה מבעי' ליה כיון דממעט מאשת קטן ע"כ דאינו מייעד דאל"כ מצינו אישות לקטן. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ביאת בן תשע חשוב ביאה ומומתין על ידו ועיין בשיט' מקובצת בכתובות דף ע"ג גבי טעות אשה גרידתא דפירש הרי"ף דהיינו קידש ובעל לאלתר והקשו עליו דא"כ מה פריך מקטן שקידש דהא לא שייך בזה בעל לאלתר וכתב רש"י במהד"ק הובא בשיטה מקובצת שם דדוקא בכסף ושטר א"י לקדש אבל ביאתו ביאה כשהוא בן תשע שנים ע"ש ובאמת רש"י לשיטתו דס"ל דביבם קונה מן התורה אלמא דביאתו חשובה ביאה גמורה אמנם גם לשיטת התוס' מכל מקום עכ"פ מקרי ביאה לענין שמומתין על ידו וכיון שכן שפיר נוכל לומר דמייעד ומכל מקום הוה אשת קטן ובאמת הוה זכות דאינו חייב בשום דבר וביאתו חשוב' ביאה ובכה"ג שהוא בן תשע שנים ואף דא"י לקדש דהוא קטן מכל מקום ביאתו חשובה ביאה ושפיר משכחת לה דמייעד אבל אם נימא דחייב במזונת וכסות מה"ת שוב אי אפשר לומר דמייעד דא"כ מצינו אישות לקטן והיינו שיתחייב בכל חיובי אישות וכמ"ש ושפיר בעי מה הוה עלה. ובזה מיושב היטב דברי התוס' בסנהדרין דף נ"ב שמוקי הך דממעט אשת קטן ביעוד והוא תימה דהא דחי לה דא"כ מצינו אישות לקטן ועיין נוב"י שם וגם בשו"ת מהרב"א הקשה כן ולפמ"ש אתי שפיר דמשכחת לה דמייעד דהיינו כשהוא בן תשע ובזה מיושב גם דברי הרשב"א שכתב להקשות דלשיטת רש"י דביבמה הוא מה"ת ביאה והקרא ממעט ממיתה א"כ למה לא אוקמא ביעוד והוא תימה דא"כ תפשוט דמייעד ורב אשי רצה לדחות דאינו מייעד ולכך אוקמא ביבם וכבר תמה בזה בנוב"י שם ולפמ"ש יש לומר דבאמת אבעיא דר"ל הוא בבנו קטן אף בפחות מבן ט' ומטעם דבנו כל דהו אמר רחמנא וא"כ בזה יש לומר דאינו מייעד והקרא מיירי בבן תשע דביאתו ביאה לשיטת רש"י בשטה מקובצת כתובות הנ"ל והוא לשיטתו דביבם הוה ביאתו ביאה מה"ת וא"כ ר"א דמוקי ביבם למה לא אוקמא גם ביעוד ודוקא בן תשע ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים ת"ל: והנה הרב מוהרב"א הקשה על הר"י בר ברזילי מהא דאמרו סוף הכותב קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה ופריך בירושלמי וקטן מקדש ומשני כשבא עליה משהגדיל והנה אין לפרש דקושית הירושלמי דלא מצי לגרש כ"א משהגדיל דא"כ לשני דמגרש בגדלותו וע"כ דהקושיא היא דאף בגדלותו א"צ לגרש כלל דהא לא חלו הקידושין ולכך משני כשבא עליה משהגדיל. וא"כ קשה על הר"י בר ברזילי ובאמת שהוא תימה רבה ולפענ"ד נראה דלק"מ דבאמת כבר הבאתי קושית הנוב"י דל"מ זכייה דהא חייב במזונות וכסות וכתבתי דס"ל דאינו רק מדרבנן והנוב"י כתב דלא מיירי רק בקידש לבד דלא מתחייב עדיין עד שכנסה ולפ"ז שם שכתב לה כתובה והתחייב עצמו בכתובה ואמרינן דע"מ כן קיימה אף שכעת היא בעולה וע"ז שפיר מקרי חוב והיאך שייך גירושין הא לא חלו הקידושין וע"ז משני כשבא עליה משהגדיל וא"כ גלי דעתי' דניחא ליה בזה ושוב לא הוה חוב למפרע ועיין שו"ת כנסת יחזקאל סי' נ"ה ודו"ק היטב. אמנם יש להסתפק אם האב התחייב עצמו לתת לה כתובה והבן גדל ואינו רוצה בה אם מתחייב האב ליתן לה הכתובה או דלמא דנימא דלא כתב לה רק ע"מ שתהיה אשת בנו ולא אם תצא ותהי' לאיש אחר ועיין אהע"ז סי' נ"ג לענין נדוניית חתנים ובסי' צ' אי שייך אומדנא בהודאה אמנם אי קיימה משהגדיל פשיטא דיש לה כתובה שע"מ כן קיימה והיינו דאל"כ היו בעילתו בעילת זנות ומסתמא נתרצה הבן לתת לה אותה הכתובה. ולפענ"ד נראה דלכך בקטן צריך ליתן מאתים משא"כ בגר משום דבקטן שוב היו בעילתו ב"ז אם לא היו נותן לה מאתים כמו שהיו מתחלה דהרי היא סמכה על מאתים משא"כ בגר דבעת שגיירה נתחייב במצות ולמפרע לא הוה בעילתם ב"ז משא"כ בקטן דעכ"פ היא לא סמכה דעתה וזהו דקאמר שע"מ כן קיימה ועיין רמב"ם פי"א מאשות שכתב קטן שנשא אשה אין לה כתובה ואם הגדיל וקיימה יש לה עיקר כתובה ותמה בשו"ת מהרב"א שם דלמה שינה ולא כתב שהשיאו אביו ולפמ"ש יש לומר דרבותא קמ"ל דאף בנשא מעצמו כל שהגדיל ע"מ כן קיימה דהרי היא סמכה דעתה על מאתים וכל שתאמר שאין לה רק מנה הוה בעילת זנות ודו"ק. ולפענ"ד ראיה ברורה להר"י ברזילי דעכ"פ קידושין מדרבנן הן מהא דנקט קטן שהשיאו אביו והיאך משכחת לה והא לא היה נישואין כלל והוה כזנות בעלמא וע"כ דחל עכ"פ מדרבנן. וראיתי במוהרב"א שהביא בשם המאירי שמוקי לה בסמוך לפרקו דהוו קידושי קידושין והנוב"י סימ"ב הביא בשם הרבנים השואלים שם שרצו לחלק בין סמוך לפרקן והוא דחה אותם ובאמת שבמאירי מבואר דוקא בסמוך לפרקן ע"ש והנה אחר זה עיינתי ומצאתי בפ"ה דסוטה גבי ביאת קטן דמקנין ומשקין על ידו דשיטת הרמב"ם דקטן בן תשע מקרי ביאתו ביאה והרע"ב השיג דשכב איש אותה כתיב וקטן לא מקרי איש וכתב התויו"ט דלענין שכיבה מקרי איש ולפ"ז לענין יעוד דעכ"פ מצות עונה בעי דעונתה לא יגרע וכסות ומזונות אינו רק דרבנן א"כ שוב מקרי איש אף דהוא קטן ושפיר מקשה א"כ מצינו אישות לקטן ע"י ייעור וע"ד שכתבתי ודו"ק.