שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ט (ז׳)

והיא קושיא גדולה. וצ"ל דזה באמת קושית הש"ס דע"כ אתה צ"ל דאם מייעד דמצינו אישות לקטן והיינו שגם הקטן יהיה בכלל כי יקח איש אשה דאל"כ היאך משכחת לה קידושי יעוד כלל ומעתה אין מקום לקושית הנוב"י והמהרי"ט ומהרש"א וכל האחרונים דשפיר נוכל לומר דהאב יכול לקדשה ומ"מ אין האשה נקראת אשת איש וממעט אשת קטן וכמ"ש ולא קשה רק מיעוד דהיאך משכחת לה בקטן דא"כ מצינו אישות לקטן והרי לא שייך חיובא לדרדקי. איברא דאכתי קשה דא"כ מה קאמר אלא מאי אינו מייעד אמאי קא ממעט לי' קרא תפשוט דמייעד ולשיטת הר"י ברזילי הקרא שפיר ממעט היכא דקדשה ע"י אביו והיינו אשת קטן ומ"מ אינו מייעד דהא בעי שיעשה לה כמשפט הבנות והיינו שבשעת הייעוד יהי' ראוי שיעשה לה אותן הג' דברים אמנם נראה דבאמת בלא"ה צריך ביאור היאך קרי לי' זכות הא מתחייב בשאר וכסות וכבר תמה בזה הנוב"י. אך נראה דר"י בר ברזילי סובר כסברת הרמב"ן והר"ן דמן התורה אינו מחייב רק בעונה ושארה וכסותה כולי בעונה הוא דכתיב ועיין באהע"ז סימן ס"ט וא"כ מן התור' הו"ל זכות גמור דכלהו חיובי רבנן הוא ומדרבנן ודאי יכול לקדש לבנו וא"כ ממנ"פ מדאורייתא הו"ל זכות גמור ומדרבנן שוב יכול לקדש כמ"ש הנוב"י שם דמדרבנן ודאי מועיל קידושי האב ע"ש והש"ס פריך על יעוד דאיך משכחת לה דהא גם ביאת בן תשע לא מקרי ביאה כלל ולפ"ז שפיר פריך הש"ס דהרי באמת נחלקו תנאים ואמוראים בזה אם מזונות וכסות הם מן התורה כדאמרו בכתובות דף מ"ז ע"ב וא"כ יקשה למ"ד דאוריית' איך משכחת לה אשת קטן כלל דהא לא שייך בזה זכייה כלל וע"כ דמייעד.