שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ט (ו׳)

ומה שהקש' לפמ"ש הלח"מ דביאת בן ט' הוה כמו ביאת שוגג והרי רב אמר ביבמות דף ג' דביאת שוגג קנה לכל לפענ"ד ל"ד דשם הי' ראוי עכ"פ לבעילה הקונה שאם הי' מתכוין היה קונה אבל בקטן שא"א שיתכוין והרי באמת הש"ס מקשה ביבמות דף קי"א אמאי קרי בי' להקים לאחיו שם בישראל וצריך קרא דיבמה יבא עליה וא"כ שוב עכ"פ לא קנה רק ליורשה ודו"ק היטב: והנה בהך דר"י ברזילי האריך בנוב"י סי' ס"ד דלמה יועיל והא הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דא"ל דמגו דזכי לנפשי' דא"כ היכי נעשה כשהיא ערוה לגבי השליח דא"י לקדשה לעצמו א"כ לא יהי' יוכל לקדשה לאחר והרי התופס לבע"ח אף שעשאו שליח ל"מ כמ"ש התוס' דלא כרש"י וזה לא שמענו ועוררני תלמידי המופלג כמר סענדיר ני' דהדבר מבואר בפוסקים שהרי הר"ן כתב בפ' האיש מקדש גבי הך דאומר לשליח צא וקדש לי אשה ומת דאסור בכל הנשים דיש שדקדקו שהשליח נעשה אף במקום שא"י לקדש לעצמו דאל"כ יהיה זה מותר בקרובות השליח וכן מבואר גבי הך דשויתי' שליח ע"ש וכ"כ ה"ה וא"כ מבואר הדין דיכול לעשות שליח וגם מבואר פלפולו דאל"כ למה לא יהי' יכול לעשות שליח במקום דאסורה עליו וע"כ מטעם תופס לבע"ח. אמנם השבתי דטעמו של הר"ן כפי הנראה הוא דגזירה שמא יאמרו שקידשה לעצמו וכדומ' וע"ז כתב דא"כ יהיה מותר בקרובות השליח. אמנם דינו של הנוב"י אינו מוכרח דיש לומר דבאמת מקרי תופס לבע"ח רק ששם יש לחוש שמא עשתה גם האשה קרובתו של השליח אותו לשליח שיקח הקידושין ואותו שליח שעושה המקדש בודאי יכול לעשות שליח ועיין בב"י סי' ל"ו. מיהו יש לעיין במ"ש הש"ך חו"מ סי' קפ"ה דלא הוה השליחות חוזר לבעלים ובפרט בקידושין כה"ג וצ"ע ומכ"ש בהך דשויתי' שליח דהיא שויא לאביה שליח פשיטא דל"מ תופס לבע"ח דהרי הלוה מותר לעשות שליח שיזכה לזה המלוה מנה כמבואר בחו"מ סי' ק"ה ועיין קצה"ח שם שהאריך הרבה וא"כ אין ראיה משם ודו"ק. ובגוף דברי הנוב"י הנה מלבד דחייתו בעצמו דכל דהיא בת בחירה לא שייך תופס לבע"ח שהיא אינה מתרצית רק לזה. אבל בלא"ה תמהני דל"ד למציאה ולחוב דהדבר שתופס שוה בשוה לזה כמו לזה אבל קידושין פשיט' דמה שהוא לזה ראוי אינו מקרי לזה ראוי וכבר אמרו מסנאי דרב מכרעאי לא בעינא וא"כ אין כל אשה ראויה רק לבת גילה ואיך שייך לומר דהוה תופס לבע"ח דהרבה קפידות יש לפי כבוד המשפח' והעושר וכדומה וז"פ: אחר זמן רב זכיתי לשו"ת הרב מוה' בצלאל אשכנזי ומצאתי בסי' ד' שהאריך ג"כ לחלוק על המהרי"ק דקידושי קטן אף ע"י האב ל"מ והביא ג"כ מהך דקידושין דף י"ט והנה מדי עברי שנית על הסוגיא לא אחדל מהציג אשר הוקשה לי בהא דפריך וא"א מיעד מצינו אישות לקטן ואני תמהתי על עצמי דהרי אמרו בהך ברייתא איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן וא"כ מה קושיא ניהו דמיעד מ"מ אשת איש לא מקריא דאיש היינו גדול והיא אף דמיועדת לזה מ"מ אינו איש ולא מתקריא אשת איש שהקטן לא מקרי איש. ומאד מאד נתקשיתי בזה הן אמת דלפ"ז צ"ב הא דר"י בר ברזילי דהיאך מועיל זכיית האב הא בתורה כתיב כי יקח איש אשה והקטן לא מקרי איש וצ"ל דבאמת מה דכתיב כי יקח איש הוא משום דבעינן שתהי' הקידושין מצדו כדאמרו כי יקח ולא כי תלקח ועיין בר"ן בנדרים דף כ"ט דמה"ט האשה אינה מקנית עצמה להבעל רק היא כמפקרת עצמה והבעל מכניסה לרשותה ע"ש וא"כ שפיר אמרה תורה כי יקח איש דכיון דבעי קנין והקטן אין לו מקום לקנות ולכך אם האב מזכה ניהו דלא מקרי איש מ"מ האב זכהו לזה וכמו בכל קניני קטן שאם יש דעת אחרת מקנה מועיל והא דקטן בעצמו א"י לקדש ולא נימא דהאשה מקנית עצמה לו ז"א דהאשה אינה מקנית עצמו רק מפקרת עצמה וכ"כ הא"מ סי' מ"ג בהדיא אבל האב שפיר מקדשה לבנו אבל מ"מ לא קרינא בי' כי יקח איש אשה ולפ"ז גם אשת איש לא מקריא דמ"מ אינה אשת איש והיא אשת קטן ושפיר ממעט אשת איש פרט אשת קטן והיא תימה גדולה וד' יודע כי מאד נתקשיתי בזה. ולחומר הנושא רציתי לומר דאיש יש לו שני פירושים אם מלשון גדול דאיש הוא גדול או לשון בעל ואדנות וזה ענין אישות דמשתמשים לענין בעל ואשה ולפ"ז שפיר מקשה דכיון דמייעד לבנו הקטן א"כ מצינו אישות לקטן והיינו דעכ"פ בעל האשה קרינא בי'. אך זה דחוק וגם קשה דלמא לכך כתיב אשת איש פרט לאשת קטן דהיינו דבעינן שתהיה אשת איש ממש דהיינו גדול והתורה ממעט ממיתה עי"ז. אמנם העיקר נראה לפענ"ד דלכאורה צריך ביאור הא דבעי ר"ל אם יכול לייעד לבנו הקטן והרי כתיב בתורה ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה ופירש"י שאר כסות ועונה וכ"כ הרמב"ן ועיין בילקוט פרשת משפטים שדרש כן ומכאן למד לכל בנות ישראל שחייב הבעל בשאר כסות ועונה וקשה טובא דכי שייך חיובא לדרדקי וביאת קטן אינו ביאה ומכ"ש כסות ומזונות דלא שייך כלל בקטן וא"כ איך יתקיים הכתוב כלל.