שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ט (ג׳)

ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דלא מועיל קידושי קטן הוא משום דכתיב כי יקח איש וכמ"ש רש"י בדף ע"ד שם והיינו מטעם שכתבתי דבעינן שיבא מכח האיש ולפ"ז בשלמא כסף ושטר או ביאה לבד לא מועיל דכיון דאין לו דעת א"כ אינו בר קיחה אבל כל דכבר קידש בכסף ואח"כ בעל הרי אמרו בחולין דף י"ב דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אית ליה לקטן וא"כ בשלמא בביאה לבד או כסף לבד מנ"ל דנתכוין לשם קידושין אבל כל דקידש ואח"כ בעל לשם קידושין הרי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש ונפלא. שוב ראיתי במה שנסתפקתי אם מועיל היעוד לבנו אף דלא בירר בתחלה דלימוד ערוך הוא בקידושין שם דאומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי אפילו בסוף שש וכ"כ הרמב"ם פ"ד מעבדים ה"ז וביאר בהדיא דכל שהיה בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעד לו הרי אומר האב בפני שנים הרי את מקודשת לבני והוא פסק דמעות הראשונות לקידושין נתנו וע"כ דמתחלה לא קדשה רק שניתן לשם קידושין שאם ירצה ליעדה שלא יצטרך לתת לה מעות אחר ואף דבש"ס אמרו לרבנן דהוה כמו שקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום היינו לא דקדשה מעכשיו רק דלמפרע נעשה כמו שקדשה מעכשיו ולאחר שלשים ועיין בפ"י שם שפירש כן בהדיא ולפ"ז נראה לי ברור דבכה"ג למאן דס"ל דקידושין הראשונים חלו למפרע בכה"ג לא שייך יעוד לקטן וכמ"ש למעלה דדמי לביאה ומיושב היטב מה דאמרו מה הוי עלה וגם דברי התוס' בסנהדרין שנתקשו שם בנוב"י הוא וחתנו הגאונים זצלה"ה. ובזה נראה לפענ"ד הא דפירש"י דמשל לרבנן דהיינו מיעוד אנו למדים דמועיל באחר שמקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום והקשו התוס' דבעלמא אנו למדין מהמשל לנמשל וכאן להיפך ועוד דלא מיירי כאן בבא אחר וקדשה. ולפמ"ש יש לומר דרש"י פירש דמיירי באמר לה מעכשיו וא"כ באמת אם רוצה הבן ליעדה צריך לומר לה הרי את מיועדת לי בכסף שקיבל אביך בעדך וכמו שפירש"י בחומש ועיין לח"מ שכתב שפליג על רבינו או דמיירי בלא נתן רשות ולפמ"ש יש לומר דפליגי בזה דרש"י ס"ל דאמר לה מעכשיו וא"כ שוב ל"מ קידושי הבן ולכך צריך לקדש הבן לעצמו בכסף שקיבל ויעודי האב נתבטל שהרי חזר בו וא"כ שפיר נלמוד מזה דמעכשיו ולאחר שלשים לא חלו קידושי שני כמו שצריך הבן ליעדה לו בעצמו ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד מה ששמעתי מקשים על רש"י דס"ל דביאת בן תשע הוה ביאה מן התורה ביבום וכמ"ש בקידושין דף י"ט וביבמות דף צ"ו משמע מרש"י עצמו דאינו רק כמאמר וכבר כתבתי בזה בתשובה אחת בשם כבוד אבי מורי הגאון ני' וגם מה שנראה לי. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הסברא הוא כיון דא"צ לעשות קנין א"כ ביאת בן תשע ביאה גמורה ולפ"ז במקום שיש אחין אחרים פשיטא דכל שבא הקטן ליבם דעושה מעשה קנין חדש דפשיטא דאגידה לגבי האחין טפי ממנו דמצוה בגדול ומעתה שם דמיירי עם שאר אחין פשיטא דאינו ביאה גמורה ודו"ק ועיין תוס' גיטין דף מ"ם ע"ב שכתבו התוס' דיבם קטן א"י לגרש קודם שיגדיל וכתב הפ"י דלמא משום דבעינן מדרבנן בעל ע"ש ועיין בבית מאיר סי' קס"ז מ"ש בזה ולפענ"ד מצד הסברא מסתבר דא"י לגרש בקטנותו דאין מעשה קטן כלום ושאני ביאה דאתרבי לי' וכמ"ש ודו"ק: