שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ז (ז׳)

ובמ"ש יש ליישב קושית שו"ת צ"צ סי' ל"א שהקשה למה עקרו חז"ל קנין מעות לגמרי היו להם לתקן דמעות קונות רק דאחריות הוא על המוכר עדן ולא שייך התקנה ונ"מ דלא מצי הלוקח לחזור משא"כ כשעקרו הקנין לגמרי יכול לחזור וגם המוכר יוכל לחזור רק מ"ש שייך ולפמ"ש יש לומר דבאמת זה אינו רק חשש תקנה זו על המיעוט דשמא יארע תקלה להלוקח וע"כ לא יכלו להטיל על המוכר אחריות דאז יבא המוכר לידי פסידא שצריך לשמרו מכל אחריות ולכך תקנו שיוכל לחזור וא"כ אינו שומר שלו רק לעצמו הוא שומר וגם יש לומר דחז"ל רצו לאלם התקנה שלא יוכל לומר אי אפשי בתק"ח וכ"כ הטעם דהלוקח אינו מוחזק אבל אם הי' המעות קונות רק שזה חייב באחריות שוב היה יכול לבטל התקנה ולומר אי אפשי בתקנת חכמים כיון שזה הלוקח מוחזק ואף דהמוכר חייב באחריות אינו שלו וכמ"ש הצ"צ שם: והנה במ"ש למעל' בשם שו"ת מיימוני הנה בשו"ת מיימוני כתב דלא שייך אי אפשי בתקנת חכמים כ"א כשנתקן לטובתו אבל אם נתקנה לטובת חבירו לא שייך לומר אי אפשי לפ"ז קשה בהא דאמר ריש פרק הכותב בכותב לה ועודה ארוסה וכו' וכדרבא דאמר רבא כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו מאי כגון זו כדר"ה אמר רב דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה ומה מדמה זה לזה בשלמא שם דס"ל לר"ה דמזוני עיקר ומע"י משום איבה כדאמרו בכתובות דף נ"ז ע"ב א"כ העיקר נתקן לטובת האשה לכך יכולה לומר איני ניזונית משא"כ בפירות שנתקן עיקר בשבילו ועיין תוס' כתובות דף מ"ז ע"ב וא"כ למה יוכל הבעל לומר אי אפשי בתקנת חכמים שלא לטובתו נתקן.