שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ז (ו׳)

לפענ"ד נראה דבאמת חז"ל תקנו גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעליה ובאונס ולכאורה זה דבר דל"ש ומה"ת לגזור ע"ז וצריך לומר כיון דחז"ל עשו תקנה על כל העולם א"כ תקנו גם על המיעוט דהא בכללות העולם יוכל להיות דיקרה זאת וכבר נודע מ"ש האחרונים ומטו בה משמיה דהרמב"ן דבכללות תקנו חז"ל על המיעוט ולפ"ז כל דתקנו חז"ל דלא לקני א"כ זה שרוצה להתנות ואין רוצה לחוש להמיעוט הא באמת על הפרט לא שייך התקנה דהא ע"פ רוב לא יקרה כזאת וא"כ אינו מתנה על תקנת חז"ל וז"ב כשמש ושפיר מדמה הב"י לאי אמר אקנה בכספא דאף דהוה מקום שכותבין את השטר אפ"ה אטו הקנין כסף אינו קנין רק דמיעוט אנשים לא סמכו דעתם עד שכותבין שטר ע"כ נעשה המנהג לכתוב השטר וא"כ כשאמר אקנה בכספא סמוך לבו בטוח וקנה וה"ה בזה ודו"ק. ובזה הן נסתר מחמתו ראיית הש"ך מהריטב"א דבשלמא במסירה ומשיכה במקום דאינו קונה בזה הקנין אף שהוא מתנה היאך יעשה קנין מה שאינו קנין ובפרט דחז"ל תקנו זה הקנין והוא הולך ועושה קנין אחר מה שאינו קונה באותו מקום ואטו משום גזירה תקנו שם ולא תלוי בריבוי ומיעוט שפיר ל"מ קנין משא"כ בזה. ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא דקנין סטומתא קני כמבואר סימן ר"א והרי אינו קנין כלל ואיך יעשה מה שאינו קנין לקנין ולפמ"ש לא אכפת לן בזה רק לעשות מה שאינו קנין בזה המקום זה נראה כמתריס נגד תקנת חז"ל אבל מה שאינו קנין כלל רק הסוררים נהגו בזה למה לא יקנה הא עיקר תליא בסמיכת דעת ועיין מח"א שהעלה ג"כ כהב"י וכתב לענין ערבון דאם אמר שיקנה הערבון בכלו והמעות יהיו שלו מעכשיו בודאי מועיל ע"ש ולפענ"ד בזה דאף הש"ך מודה בזה דכל דלא נתן מעות רק ערבון בלבד לא שייך הגזירה דעכ"פ צריך למיקם עמו בדינא ודיינא וכעין מ"ש התוס' בב"מ דף מ"ו לענין חליפין ע"ש ודו"ק: