שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ז (ג׳)

אך עדן צריך ביאור דאם הי' מהדר ורואין אנו כאילו הוא מוחזר א"כ למה נימא דרק הזיבורית ובינונית מהודר ועידיות לא מאן מפיס נימא דהוה כאילו הוא מהודר וצ"ל כיון דאם רוצים לסלק הלוקח מחזקתו א"כ כיון שזה מוחזק א"י להוציאו מחזקתו ודלמא היה הראשון ג"כ מכר לו (דיותר) שלו בראשונה דלא הי' יכולין לגבות מהעדיות וניהו דכעת מכר העדיות באחרונה כיון דאתם רוצים לסלק אותו ולהיות מהדר השטר למרי' א"כ הוה ספק אולי היה מוכר העדיות בראשונה ועכ"פ הוה הלוקח במקום המוכר ומספק א"י להוציא ממנו. עוד נ"ל כיון דהזיבורית ודאי משועבד לכלם א"כ כל העומד לגבות כגבוי דמי והוה כאילו לא נמכר כלל ועיין בתוס' סוטה דף כ"ה ד"ה ב"ה דדוקא היכא דהוא ספק בגוף החוב הוה לאו כגבוי אבל כל דאינו ספק הוה כגבוי ולענין הזיבורית הוה כגבוי והוה כאילו לא מכר כלל הזיבורית ויכול לומר מהדרנא שטרא למרי' דבשלמא העדיות כיון שהיה יכול למכור מקודם א"כ אינו ברור הגביה מנייהו והוה המכירה מכירה אבל הזיבורית בודאי שעבוד קודם ולכך לענין ב"ח ל"ש לומר דהוה כאילו מהודר דיכול לומר לכי תהדר דכל ענין דהוא מבטל השטר משום דעומד לגבות והרי ב"ח עומד לגבות בבינונית וא"כ יכול לומר לכי תהדר דהא הב"ח מפסיד עי"ז. שוב ראיתי דיש לישב גם הך דב"ק ע"ד שכתבתי למעלה בשביל האומדנא ומה שהקשיתי למעלה דל"ש זאת דהא ודאי לא שייך אומדנא דתלוי בדעת שניהם וי"ל דהמוכר מכר לו ע"מ שיהיה שעבוד עליהם. הנה לפענ"ד נראה דל"מ אם מכר באחריות דאז בודאי ניחא להמוכר ג"כ שלא יטרוף ממנו אלא אף אם לא הי' באחריות מ"מ בדבר דאין נ"מ לו פשיטא דהוה אומדנא טובה דאדעתא דהכי לא קנה הלוקח העדיות באחרונה ולהמוכר מה אכפת לי' ועיין בתוס' כתובות דף מ"ז דכל דלאחר מיתה אין מקפיד ושייך אומדנא ומכ"ש בזה דמה נ"מ להמוכר בזה אם יגבו מן העדיות או מן הזיבורית. ובזה יש לומר פרפרת נאה דלכך בב"ח מצי אמר לכי תהדר ונדחקו רש"י ותוספת משום דמפקיע כחו ולפמ"ש י"ל דלפמ"ש המהר"ם בשו"ת מימוני לספר קנין סי' י"ד דלכך לא שייך בב"ח אי אפשר בתקנה זו דתקנה שיגבה מבינונית לא לטובת המלוה בלבד נתקנה כ"א גם לטובת הלוה דלא ינעול דלת ולפ"ז שוב לא שייך אומדנא בזה דגם להמוכר ניחא שיגבה בבינונית כדינו כדי שלא ינעול דלת ושוב לא שייך אומדנא דהא יש אומדנא להיפך של המוכר: