שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (ו׳)

ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ מהוצאה לאכילה פריך כיון דהוצאה מלאכה גרועה ואינו חייב מיתה דכל שהוא מהל"מ אינו חייב כמ"ש הר"ן בכלל גדול במשנה דאבות מלאכות ארבעים ועיין תוס' שבת דף ב' וא"כ פשיטא דלא חל על אכילה דיוה"כ דזה איסור חמור וא"כ גם בב"א לא חל וכמ"ש הרמ"ע מפאנו דדלמא יוה"כ קדים ולכך לא פירש מהוצאה על הוצאה דזה איסור שוה ולא שייך קל על חמור וא"כ שוב אינו מוכרח דר"מ יסבור כולל ומוסיף אבל מה שהקשו דאינו ענין לאיסור חל על איסור נראה לפענ"ד דיש ליישב לפמ"ש התוס' דהוצאה בפיו הוה שלא כדרך המוציאים וכתבו דמידי דבר אכילה שאני ולפ"ז ביוה"כ דנאסר אכילה שוב אין דרך הוצאה בכך וע"כ משום דחל איסור בב"א וא"כ איסור הוצאה ויוה"כ בא כאחת דכ"ז שלא אכלו לא היו שם איסור עליו דל"ש הוצאה דהאי אינו בר אכילה רק בעת אכילתו וז"ב כשמש לפענ"ד. ומ"ש למעלה דאינו חייב מיתה על הוצאה זה אינו דאף דבמעביר ד"א ברה"ר אינו רק הל"מ ואין עונשין כתב הר"ן בפרק כלל גדול שמכל מקום כיון דסמכוהו על הוצאה חייב אבל מ"מ כיון דהוצאה מלאכה גרועה היא אינו יכול לחול על אכילה ביוה"כ דזה מפורש בתורה וזה אינו מפורש ופשיטא דהל"מ א"י לחול על איסור תורה ועיין בתוס' דכל דקליש איסורא א"י לחול ומקרי קל על חמור וה"ה בזה ודו"ק: והנה בהא דכתבו התוס' ד"ה איסור כולל דאם נימא דר"י אית לי' איסור כולל צ"ל דאשת איש ונעשית חמותו לא חשוב כולל אף דמתסר בשאר קרובות דאינן משם אחד ולכאורה לא נודע הסברא דמ"מ הו"ל כולל דאתסר בשאר איסורא אך לפענ"ד נראה דלפמ"ש התוס' דר"י ס"ל דבאיסור כולל בעי שיהיה חמור על קל ולפ"ז מה מועיל לענין איסור כולל מהשאר קרובות אבל באשה הלז לא ניתוסף חומר ואנן בעינן כולל שיהיה חמור באותה שעה דהא עליה לא ניתוסף איסור וא"כ לא מקרי כולל דמה שייך קל וחמור באותה אשה וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד דגם מה שנחלקו רש"י ותוספות בחולין דף ק"א אי איסור הנאה מקרי מוסיף תלוי ג"כ בזה דלענין שיהיה מקרי מוסיף דלא נבעי שיהיה חמור על קל צריך שיתוסף איסור חדש אבל מה שנוסף איסור הנאה לא נקרא מוסיף וכל שאינו חמור על קל הוה איסור מוסיף כמו כולל ואינו חל אבל למאן דס"ל כולל ומוסיף וא"צ שיהיה חמור על קל גם איסור הנאה מקרי מוסיף וז"ב. ובזה מיושב היטב דברת התוס' שם ד"ה איסור כולל שכתבו להוכיח דע"כ איסור הנאה לא חשיב מוסיף דאי איסור הנאה חשוב מוסיף אדמייתי הך דריה"ג טפי הו"ל לאתויי הך דר' יוסי דלית ליה כולל כמו בחמותו ואשת איש ואית לי' מוסיף ותמה הגאון מוהרד"ב הנ"ל דמהיכן מוכח דלית לי' לר"י כולל דהא כתבו ביבמות די"ל דאית לי' כולל ואפ"ה לא מקרי כולל דאינו משום אחד ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דאיסור הנאה מקרי מוסיף והיינו אף דלא מקרי חמור על קל א"כ שוב גם מה שנאסר בשאר קרובות מקרי כולל וכמ"ש וז"ב. שוב מצאתי בתוס' ישנים בנדרים דף צ' באשה שאמרה נטולה אני מן היהודים דלמשנה האחרונה אמרינן דיפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים והקשו התוספות שם דאיך חל נדרה על אחרים בעודה אשת איש והא אין איסור חל על איסור וכתבו דחל בכולל על בעלה שהוא היתר חל גם על אחרים וע"ז הקשו כיון דכל הפרק ר"י ור"י לית לי' איסור חל על איסור בכולל כדמוכח באשת איש ונעשית חמותו ובאמת ששם אינו מוכח דשם אינו כולל ולא הוה משם אחד וכמ"ש התוס' ביבמות שם וגם מ"ש לא יועיל בזה דעכ"פ חמור על קל בעי וכאן לא הוה חמור על קל וגם שם נדר על איסור אשת איש לא הוה חמור על קל. וראיתי בתויו"ט שם שהקשה דהו"ל איסור מוסיף דאתוסף עליו איסור לגבי בעלה אתוסף עליו איסור גם לגבי אחרים ובאיסור מוסיף מודה ר"י. אך לפענד"נ לפמ"ש הרמ"ע מפאנו שם דבאיסורי עריות מה דהוה מוסיף לאיש הו"ל כולל לגבי האשה וכן להיפך כיון דשניהם נאסרו בזה ומה שגורם לחברו חיוב במוסיף הוא עצמו נאסר בכולל לפ"ז כאן שנדרה חל עליה ועל הבעל והאחרים א"כ ניהו דלגבי עצמה הו"ל איסור מוסיף דהיא החפץ שנאסרת אבל לגבי אחרים הו"ל כולל מיגו דנאסרת על בעלה נאסרת גם לאחרים בכולל ושפיר הקשו דכולל לית ליה לר' יוסי. וראיתי ברש"י במכות דף כ"ב ד"ה מגו שכתב בחמותו ונעשית אשת איש דמיגו דחייל אכ"ע באיסור אשת איש חיילה נמי לדידיה לחייבו שתים ודבריו תמוהין דחמותו ונעשית א"א הוה איסור מוסיף כדאמרו בסנהדרין דף פ"א וכבר התפלא בזה הגאון בעל אור חדש הובא בשו"ת נודע ביהודה מהד"ת חלק או"ח סי' ק"כ וכתב הגאון בעל נוב"י דצ"ל לחייבה שתים והיינו שהוא לגבי דידה נחשבה חתיכה דאיסור והוה לגבי דידה כולל ולהיפך היא לגבי דידה נחשבת לחפץ ולגבי דידיה נחשבת היא לאיסור מוסיף ע"ש שהאריך וכפי הנראה כוון הגאון מדעתא דנפשיה לסברת הרמ"ע מפאנו הנ"ל. אך תמהני דא"כ אם נימא דר"י אית ליה כולל א"כ בחמותו ונעשית אשת איש אם לא התרו בה משום חמותו תהי' נדון באיסור אשת איש דלגבי דידה כולל וזו לא שמענו וצ"ע בזה. עכ"פ יהיה איך שיהי' מדברי התוספות משמע דלר"י לית ליה כולל וכמ"ש בתוספות ישנים שם בנדרים. וע"כ נראה דבאמת לפי המסקנא דמסיק לקוברו בין רשעים גמורים אין סברא דר"י אית ליה כולל כלל וא"כ דברי התוספות נכונים בנדרים שם ובחולין שם וכן מסיק הרמ"ע מפאנו שם דלפי המסקנא לר"י לית ליה כולל רק מוסיף ע"ש וכן עיקר. והנה קשה לי בהא דאשת איש ונעשית חמותו דנדון באשת איש והיא תימה כיון דאשת איש בחנק וחמותו בשריפה למה לא ידון בשריפה דזה גופא איסור מוסיף מה שנתוסף ע"ז עונש חמור כמ"ש רש"י בחולין דף ק"א ע"ב דשבת לגבי יוה"כ מקרי מוסיף שביוה"כ חייב כרת על זדון מלאכה ובשבת מיתת ב"ד וא"כ ה"ה ממיתה קלה למיתה חמירה אפשר דמקרי ג"כ מוסיף ואולי דוקא ממיתה בידי שמים למיתה בידי אדם הוא דמקרי מוסיף לא ממיתה קלה בידי אדם למיתה חמורה בידי אדם. אבל צ"ע מנ"ל ומהתימה על השעה"מ שבפי"ז מא"ב הביא הכלל המחודש הזה והקשה עליו מזר ששימש בשבת ולא העיר כלל מחמותו ואשת איש וצ"ע. ושוב מצאתי בשעה"מ שכתב ליישב קושית התוס' יו"ט הנ"ל בנדרים ע"ד שכתבתי ושמחתי גם העיר על דברת התוס' בנדרים מדברי התוס' ביבמות דר"י ס"ל כולל כמ"ש ונהניתי עד מאד: