שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (ג׳)

והנה קשה לי בהא דמוקי בש"ס בכה"ד וזר אצלו וקשה דהא בש"ס יבמות דף ל"ד מקשה על משנה דשתים שהחליפו נשותיהם דהו"ל טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה וא"כ ה"ה בזה בשלמא בזר ששימש לא שייך טעה בדבר מצוה דהא אינו שייך לעבודה כלל ולא טרוד כלל ומה הו"ל למטעי אבל בכה"ד ביוה"כ הא שאר עבודות שאינם מיוחדות באותו היום יכול הכה"ד לעשות ועיין כ"מ פ"א מעבודת יוה"כ ה"א מ"ש בשם הריטב"א וא"כ עכ"פ טרוד בדבר מצוה הוא ולמה יתחייב וא"כ אפשר דלכך נקט בזר והיא קושיא גדולה וצ"ל דפר כה"ג שכיון שהוא עבודת היום ומיוחד ומסויים שכל הכפרה תלוי בזה והכל נשרף אפשר דלא שייך בזה טעה בדבר מצוה כלל דלא הי' לו במה לטעות. ובזה יש ליישב קושית הגאון מהרד"ב הנ"ל דא"א לאוקמי בכה"ד ובהקטרה דא"כ כיון דהי' שאר הקטרות דיכול הכה"ד לעשות שוב הו"ל טעה בדבר מצוה ופטור ודו"ק היטב כי הוא חריף (אמנם באמת ענין טרוד בדבר מצוה לא שייך רק לענין שוגג בחטאת אבל לא מפטר עי"ז מעונש) והנה בהא דמקשין העולם דלמה לא חשיב יוה"כ ג"כ בהדי זרות ושבת לפענ"ד הי' נראה כיון דבר קפרא ור"ח אליבא דרבי פליגי והרי רבי ס"ל דיוה"כ מכפר על שבים ועל אינם שבים ולדידיה לא משכחת כרת ביוה"כ כ"א על כרת דיומא וא"כ ממילא אדרבא על כרת דשבת אין לחייבו רק על זרות ויוה"כ דכל שזר אצלו א"כ הזהירו התורה שלא יחלל יוה"כ בשחיטת פרו של כה"ג ושפיר חייב על יוה"כ וזרות ולא על שבת וא"ל דהשעיר מכפר דזה אינו דהא מוקי בכה"ד ועל הכה"ד אינו מכפר השעיר רק בפרו של כה"ג כמבואר פי"ח משגגות ה"ט וא"כ הא זר שוחטו ולא הי' לו במה להתכפר. איברא דלפ"ז קשה לפי הס"ד דזר שוחט והוא הי' לו במה להתכפר עם השעיר וגם כיון דזר שוחטו ונפסל הפר וא"כ שוב היו צריכין לעשות פר אחר ושוב הי' לו כפרה גם הכהן. אך העיקר נראה דהנה בהא דפריך הש"ס הבערה ללאו יצאת הקשו התוס' דאטו מי לא מני לאוי גרידא וכתבו דבקל על חמור מודה ר' יוסי דלא שייך כולל ע"ש ולפ"ז כיון דעכ"פ בשבת ויוה"כ שבת מקרי איסור קל ולא חל בכולל דהא השבת קל דיוה"כ מכפר עליו משא"כ כרת דיוה"כ אינו מכפר נמצא דשבת מקרי קל לגבי יוה"כ מיהו לפמ"ש רש"י בחולין דף ק"א שבת לגבי יוה"כ איסור מוסיף הוא וא"כ באיסור מוסיף מודה ר"י דחל שבת על יוה"כ. אך יש לומר דאם נימא דגם בכרת דיומא אין צריך תשובה וכרת דיומא משכחת לה בעבד סמוך לשקיעת החמה א"כ עכ"פ יוה"כ על שבת ודאי לא חל בכולל דהוה קל על חמור דהא יוה"כ מצד עצמו קיל איסורא דאם לא הי' שבת רק יוה"כ לבדו הי' מכפר עליו ונמצא דל"ש (כולל דהוי) קל על חמור כנלפענ"ד. והנה אי קשיא הא קשי' בהא דאמר הש"ס ואלו מליקה שיירה למאן שיירה אילימא לר' יוסי השתא ר"י בכולל מחייב שתים באיסור בת אחת מבעיא ומה קושיא והא בשו"ת רמ"ע מפאנו כתב דהא דמסתבר טפי איסור בת אחת מאיסור כולל היינו למאן דס"ל דמודה בכולל בכל גווני כר"מ אבל מאן דבעי שיהיה חמור על קל א"כ באיסור בת אחת מאן מפיס אם זה חל קודם והו"ל חמור על קל דלמא חמור חל תחלה והקל לא מצי לחול ע"ש ולפ"ז לר' יוסי דבעי בכולל חמור על קל וכמ"ש התוס' וא"כ ניהו דר' יוסי ס"ל כולל אבל בת אחת לית לי' דהא לא הוה חמור על קל דדלמא איפכא הוא והיא קושיא נפלאה. אך יש לומר דע"כ לא כתב הרמ"ע מפאנו רק בשבת ויום הכפורים דאינו ידוע מי חל מקודם דשני הקדושות חלו בבת אחת אבל כאן הא בע"מ ששימש בטומאה בב"א אוקמא לעיל כגון דחתך אצבעו בסכין טמאה וכתבו התוס' דאצבעו היתה חתוכה עד משהו אחרון וכשנגע בו הסכין נטמא ונעשה בעל מום ולפ"ז ודאי דאין לומר דלמא טומאה חל מקודם ואח"כ בע"מ דהא אתי בת אחת. שוב ראיתי דזה אינו דאדרבא בע"מ ודאי הוא אח"כ וכמ"ש התוס' בכתובות דף ל"א ע"ב ד"ה לא צריכא דא"א שלא יגע בסכין קודם שיחתוך ומכל מקום מקרי בת אחת כיון דבא מיד וא"כ עכ"פ הוה קל על חמור דטמא במיתה ובע"מ ששימש באזהרה וא"כ קשה טובא דבודאי לא חל. אמנם נראה דהדבר נכון דהרי לבר קפרא קמפלגי באיסור בת אחת ואליבא דר"ש וא"כ חזינן דאף לר"ש דלית לי' לא כולל ולא מוסיף אף דמוסיף ודאי חל אף בקל על חמור מכל מקום בבת אחת אלים טפי דאין לאחד קדימה על חבירו א"כ שפיר פריך לדידיה אליבא דר' יוסי ודאי משוה בבת אחת אף דהוא קל על חמור והרמ"ע מפאנו כתב אליבא דאמת די"ל דב"א כל שהוא חל על חמור לא מהני. ובזה יש ליישב קושית התוס' ד"ה לקברו שהקשו דלישני דשיירי אליבא דר' יוסי והיינו דאדרבא בבת אחת חייב שתים לגמרי משא"כ בכל הני דחשיב אינו חייב שתים רק דמעלה עליו לקוברו בין רשעים ומה שתירצו דבבע"מ חייב באמת שתים לא זכיתי להבין דגם בבעל מום יקשה דשימש במאי ולרב אשי אינו רק לקוברו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה לא מסתבר להש"ס דבת אחת יהיו חמור לר"י כ"כ דיתחייב לגמרי דדלמא באמת החמור חל קודם ולא חל הקל אח"כ ועכ"פ לא עדיף בת אחת מכולל כ"כ דבזה יתחייב ובזה אינו רק לקוברו ודו"ק היטב: והנה בהא דאמרו בש"ס איסור מליחה בבת אחת משכחת לה בכולל לא משכחת הקשה הגאון דמשכחת בכולל דהרי לר"ה מופלא הסמוך לאיש לוקה על הקדשו ולפ"ז משכחת לה שהביא שתי שערות אחר המליקה ועל המליקה לקי דחל קודם שהביא שתי שערות ונבלה חל בכולל דדם דאין מועלין בו. ולפענ"ד לק"מ דניהו דלוקה על הקדשו היינו שהקדישו בעצמו דרבי' קרא אבל לא מצינו שילק' על הקדש של אחרים דמכל מקום קטן הוא וא"ל דמשכחת לה שהוא בעצמו הקדישו הא כיון שהוא יכול לשאל על הקדשו ועיין מלמ"ל פ"ב מנזירות הלכה י"ד א"כ בעת שנמלקה הי' יכול לשאול עליו ולא חל הנדר מיהו יש לומר כיון דנמלקה אתי ליד גזבר אך זה אינו דמליקה במקום שחיטה ויכול עוד לשאול עליו ועיין תוס' כריתות דף י"ג דבעי דוקא שחיטה וזריקת דם ודו"ק היטב: ובלא"ה נראה דל"ק דהנה המליקה אינו נאכל רק ליום ולילה ואף איל נזיר דהוה קדשים קלים אינו רק ליום ולילה מכ"ש החטאת וא"כ משכחת לה דהא אף דנימא דנעשו בני י"ג שנה בלילה וכבר חל ההקדש ביום מכל מקום כיון דביומא דמשלם חשוב שפיר גדול ולא מחשב שומא כמ"ש בטוש"ע אהע"ז סי' קנ"ה מכל מקום עכ"פ בזה כיון דלענין ההקדש חשוב כגדול אף במופלא הסמוך לאיש ממילא ע"כ דנעשה גדול גם לענין נבילה מיהו לפמ"ש המלמ"ל פ"ב מאישות הלכה ח"י נראה דלענין עונשין אינו נעשה גדול עד שיבא שנת י"ג ע"ש. אך לפי"ז יקשה דאף אם נימא דמופלא הסמוך לאיש לאו דאורייתא מכל מקום ביומא דמשלם והביא שתי שערות אפשר דלכ"ע לענין הקדש חל ההקדש עליו וקשה אליבא דכ"ע וצ"ע בזה: