שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (כ׳)

והנה בהא דאמרו בש"ס למאן שיירי' אי לר"י השתא לר"י בכולל חייב שתים בב"א מבעיא וקשה הא לר"י דס"ל דכולל חל דוקא בחמור על הקל וא"כ ב"א לא שייך בזה כמ"ש הרמ"ע מפאנו ולעיל הארכתי אבל לא בררתי הדברים וכעת נ"ל בהקדים מ"ש התוס' ד"ה והאמר ר"י דלכך לא אוקמא בהצתת אליתא דאינה עבודה ולא הוה קל על חמור דשניהם אינם רק לאוין משום דאיסור שבת קיל לפי שהותר במקדש אבל אם הוה מיתה בהבערה הוה איסור חמור אע"ג שהותר במקדש ואיסור טומאה נמי אע"ג דהיתר חל על איסור בע"מ משום דטמא ששימש במיתה ובע"מ ששימש באזהרה. ודבריהם צ"ב דממנ"פ אם הותר הוה איסור קל א"כ גם כשהבערה במיתה מ"מ הוה קל וגם איסור טומאה למה צריך דוקא שבע"מ באזהרה ורבי בעצמו לא ס"ל כן ולימא דהותר לא חשיב קל כלל אבל ביאור דבריהם עפמ"ש התוס' לעיל ד"ה ב"ק דלר"ח דלית ליה האי סברא דהותרה משום דרק לכהנים הותרה א"כ לדידיה בת אחת עדיף ממוסיף ולבר קפרא דהותרה מוסיף עדיף. ולפ"ז אני אומר דגם לענין זה דקל לר"ח לא מקרי קל דהא לא הותרה לגבי זר ולפ"ז אחר דאתותב בר קפרא א"כ שפיר לא הוה איסור קל מה דהותר רק דכיון דלא הוה רק לאו מקרי קל אבל אי הוה במיתה א"כ מיתת ב"ד דחמור ממיתה בידי שמים שוב הוה חמור על קל ושפיר חל אבל טומאה ובע"מ דהוה שניהם בידי שמים ואנן בעינין חמור על קל לכך הוצרכו לחדש דהוה בע"מ בלאו אבל הותר לא הוה קל כלל ולפ"ז זהו לר"ח אבל לבר קפרא דהותר מקרי קל א"כ שפיר פריך השתא בכולל מחייב בב"א מבעיא דא"ל דבב"א לא מצי לחול דזה אינו דממנ"פ אם שבת חל מקודם שוב מקרי זר חמור דשבת הותר ואם להיפך יש מעלה דזר אינו רק בידי שמים וזה בידי אדם וכן בע"מ ששימש ג"כ הוה כן דבע"מ לא הותר משא"כ טומאה דהותר ולהיפך ג"כ דטומאה הוה במיתה וכן במליקה וזרות מליקה הותר א"כ זרות חמור ולהיפך ג"כ זרות לא מצי לחול מקודם דכ"ז שלא נמלקה לא הותר לכהנים ולא חל איסור זרות כלל כמבואר במכות דף י"ח וברמב"ם פ"א ממעה"ק הי"ח דכ"ז דלא חזי לכהנים אינו חייב משום זרות ושפיר פריך אליבא דבר קפרא ודו"ק היטב כי הוא עצה עמוקה: ובזה מיושב היטב מה שהקשו הרשב"א והריטב"א כיון דמוקי פלוגתייהו דר"ח וב"ק באיסור כולל או איסור בת אחת למה לי' לר"ח וב"ק לומר טעמים כשהותרה במקדש וכו' והיא תימה גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דגם זה בכלל פלוגתא דאל"כ לא הוה שייך כולל דבעי חמור על קל וכן איסור ב"א ודו"ק ועיין תוס' ד"ה אלא ומ"ש שם בתירוץ השני דר"ש לשיטתי' דאיסור זרות חל לפני זריקה לפענ"ד דחוק מאד דאכתי קשה לר' יוסי דלא מצינו שיסבור כר"ש בזה. ובלא"ה יקשה דא"כ מה פריך ואלו מליקה שיירה וקשה הא אכתי יש לומר דר"י לא ס"ל כר"ש וא"כ לא שייך בב"א לר"י מיהו זה אינו דעכ"פ כולל הוה והתוס' לא הקשו רק דב"א לא משכחת לה אבל כולל הוה דזרות כולל יותר מנבלה ודו"ק. אבל באמת יותר מחוורתא תירוצים הראשון: והנה במה שהקשיתי למעלה ממחוסר בגדים הקשה אותי ש"ב תלמידי מוה' אברהם ני' נכד הגאון דו"ז בעל ים התלמוד דא"כ גבי בע"מ ששימש בטומאה יקשה הא הוה מחוסר בגדים והשבתי דגם בע"מ כיון דלאו בר עבודה הו"ל כזר ולא שייך ביה מחוסר בגדים וכן נראה מדברי הכ"מ פ"ט מביאת מקדש דכל דלא חזי לעבודה לא שייך מחוסר בגדים דוק ותמצא: