שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (י״ט)

והנה במ"ש למעלה דלא תיקן להוציאו מידי אבמה"ח לישראל משום דאסור באכילה ליומא נתיישבתי דזה אינו דהרי מדאורייתא מחזי חזי וחשוב תיקון אך בפשיטות א"ש דהרי כיון דהוה קדשים ואסור לישראל לא חל אבמה"ח על קדשים וכ"כ הצל"ח בפסחים דף ע"ג ע"א גם מ"ש לעיל בשם התב"ש דכל שידע שיתפרסם הדבר הוה בפרהסיא ולמדו מסנהדרין וכמ"ש בכוונתו באמת שגם הש"ך בסי' קנ"ז ס"ק ד' כתב כן וכתבתי על הגליון שגם השל"ה כ"כ ובחבורי ליו"ד סי' רנ"ד נקוב בשם יד שאול הארכתי בזה: והנה במ"ש למעלה ליישב דלכך יוה"כ לא הוה איסור קדים אף דתוספת יוה"כ מוזהר עלה משום דכיון דשבת ויוה"כ הו"ל שבת קביעא וקיימא שוב לא שייך לומר דתוספות יוה"כ קדים דאם גוף יוה"כ לא יוכל לחול על שבת איך התוספות דקודם יחול ושם הארכתי אמנם אחר העיון קשה דהא באמת בב"א מצי חל רק דבעי חמור על קל ובב"א מאן מפיש איזה חל קודם וכמ"ש הרמ"ע ולפ"ז לפי מה שכתבתי כאן ל"ש מאן מפיש דלמא שבת קדים דזה אינו דהא באמת יוה"כ מתחיל קודם דתוספת יוה"כ הוא מן התורה וא"כ כיון שכן שוב שייך איסור ב"א ול"ש טעמו של רמ"ע והיא קושיא נפלאה. והנראה בזה דהנה בתוס' רי"ד הקשו בקידושין דף נ"א דאיך שייך לומר דבב"א איסור חל על איסור הא כל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו וכתב דבאחע"א לא שייך זאת דהי מיניהו אתה מוציא ואני הארכתי בזה בתשובה עפ"י דברי התוס' בבכורות דף ט' דבקדושה הבא מאליה לא שייך כל שאינו בזאח"ז ועיין בחבורי יד שאול סי' רל"ח ולפ"ז כיון דשבת קביעא וקיימא ויוה"כ ב"ד קבעו לה וא"כ לא שייך כלל ענין ב"א דכל הטעם הוא דהי מיניהו מפקת אבל כאן ודאי שייך לומר דכיון שאינו בזאח"ז דל"מ חל יוה"כ על שבת קל על חמור גם ב"א שבת קדימה יש לו דהא קביעא וקיימא וא"כ לכך לא חל ב"א ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דמה ס"ד דלא אמר אף דא"כ ומוסיף לית ליה בת אחת אית ליה וכתבו דשבת קביעא וקיימא וע"ז הקשו דא"כ למה לי שבת היא פשיטא דחייב על שבת הקדום ולפמ"ש אתי שפיר דסד"א דיוה"כ מקרי קדים דתוספת יוה"כ דאוריית' וכמ"ש וקמ"ל דמ"מ לא שייך ב"א דקביעא וקיימא וא"כ שוב לא שייך תוספות יוה"כ דתוספות הטפל לא עדיף מגוף יוה"כ וכמ"ש ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב קושית הגאון מוהרד"ב הנ"ל דלפי מה דמוקי בשחיטת פרו ואפי' כה"ד דזר אצלו קאמר וע"ז הקשה דא"כ הוה איסור ב"א דכ"ע מודו דאיסור זרות לא חל עד יוה"כ והו"ל איסור ב"א וצ"ל דז"א דמכל מקום איסור המלאכה קדים דגם בלילה אברים ופדרים שמשלה בהן האור מותר להקטיר ומשום זרות אינו רק ביוה"כ עצמו לפ"ז יקשה אמאי לא מוקי בהקטרה וא"ל דהבערה בלאו והיינו משום דהוה קל על חמור דזה אינו דלגבי כה"ד הוה הבערה קיל דדוקא בעבודת היום אסור לו להבעיר משא"כ בשאר עבודות הותר לו הבערה וא"כ זרות שלו חמור וכבר כתבתי בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת קשה למה דמוקי בשחיטת פרו של כה"ג למה לא חשיב יוה"כ וכ"כ לעיל בזה וצ"ל דיוה"כ לא חל דשבת קביעא וקיימא ולפ"ז דוקא בשחיטת פרו אבל הבערה לא שייך שבת קביעא וקיימא דאדרבא מצד שבת הותר לו העבודות רק בשביל יוה"כ הוא דאסור וא"כ למה לא חשיב שלשה גם יוה"כ בשלמא בשחיטת פרו שבת קביעא וקיימא דשחיטת פרו לא הותר לכה"ד בשום פנים ולגביה לא הותר להכה"ד אבל הקטרה דהוא הבערה דהותר בשאר דבר לכה"ד שייך שוב לומר דחל גם יוה"כ דשבת לא קביעא וקיימא ודו"ק היטב. מיהו לפמ"ש בשאגת ארי' דביוה"כ אי הבערה בלאו ל"ש ביוה"כ איסור הבערה שוב יקשה לוקי בהבערה ומה דלא חשיב יוה"כ משום דלא נאסר בשביל יוה"כ וע"כ דגם ביוה"כ אסור ודו"ק. איברא דלפמ"ש דבשבת ויוה"כ לא שייך ב"א דהא שבת קביעא וקיימא קשה מהא דחשיב ר"מ אם היתה שבת והוציאו בפיו והיינו דהוה שבת ויוה"כ איסור ב"א והא גם ב"א לא חל. ומזה ראיה ברורה לפירוש רש"י דמחמת איסור אכילה הוא ושוב שייך ב"א דא"ל דאינו בזאח"ז דגם בזאח"ז חל וכמ"ש התוס' בהדיא ביבמות דף ל"ד ולפירוש התוס' יקשה דאמאי הוה איסור ב"א ודו"ק היטב כי הדברים נחמדים מפז: