שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (י״ח)

אך לפי עניות דעתי נראה דבר נכון דאם נימא דשבת קביעא וקיימא וא"כ יוה"כ עצמו לא מצי לחול על שבת א"כ איך שייך לומר דתוספת יוה"כ חמור הא התוספת אינו רק על מה שיש גוף יוה"כ שייך התוספת וכיון שגוף יוה"כ לא חל פשיטא דלא יהיה טפל חמור מן העיקר ושפיר אמרינן דעכ"פ בהדי הדדי קאתי ושוב הוה יוה"כ קדים. אך לפ"ז באכילת יוה"כ והוצאת שבת שוב יקשה דהיאך שייך בת אחת והא יוה"כ קדים וא"ל דלא שייך תוספות יוה"כ כל שיוה"כ לא חל דהא זה אינו דגבי אכילה מחמת שבת לא מתסר רק מחמת יוה"כ ושוב יוה"כ קדים וע"כ כפירוש התוס' ודברי רש"י צ"ע. אך י"ל דשם גבי אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות וא"כ בתוספת יוה"כ דאינו רק עשה בלבד לא הוה חל על חלב ונותר שהרי אינו חל רק ע"י כולל דחל יוה"כ על דברים המותרים וא"כ הרי בקל על חמור לא חל בכולל כמ"ש התוס' בדף ל"ג ד"ה אמר אליבא דר"י וא"כ שוב לא שייך לומר דיוה"כ קדים דלענין זה לא שייך דיוה"כ קדים ודו"ק ואף אם ר"מ ס"ל דחל כולל אף על קל על חמור מכל מקום פשיטא דתוספת יוה"כ דאינו רק בעשה לבד ודאי לא יוכל לחול על איסורים חמורים ודו"ק וז"ב: והנה בהא דאמרינן בחולין שם למה דאפכן שגג ביוה"כ והזיד בשבת פטור שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב קשה לי לפמ"ש המהרי"ט בחידושיו לקידושין דף ע"ח בהא דאמר חזר ובא עליה עשאה חללה והקשה דהא אין איסור חל על איסור כמו באלמנה ואחותו וכתב דכי אמרינן אין איסור חל על איסור היינו לחייב עליה משום אלמנה ואחותו אבל אם שגג באחותו והזיד באלמנה לוקה משום אלמנה דמשום שהיא אחותו לא גרעא משאר אלמנה וביאור דבריו דדוקא לחייבו שתים לא שייך איסור חל על איסור אבל לחייבו אחת פשיטא דחל האחרון על ראשון אף שהראשון קדים והשעה"מ השיג עליו בהלכות א"ב דף קי"א אבל הסכים דאם איכא איסור כולל או מוסיף אבל לא התרו בו משום המוסיף נדון על האיסור השני והביא כן בשם הריטב"א ליבמות ע"ש. ולפ"ז כאן מועיל מה דשבת קביעא וקיימא ולא יכול איסור יוה"כ לחול עליו דלית ליה א"כ מכל מקום כיון דעל השבת הוא מזיד ולא שייך קרבן א"כ על יוה"כ דהוא שוגג יתחייב חטאת דדוקא שתים אינו חייב אבל אחת יתחייב. אך נראה דל"ד דשם מתחייב על אותו שהתרו בו ועל השוגג מפטר אבל כאן אדרבא אנו רוצים לחייבו על המזיד ולא על השוגג. ומה שהקשיתי למעלה דלתחייב משום מפרק לק"מ לפענ"ד דכאן א"צ להדם דבשלמא בהך דהשוחט עולת נדבה ביו"ט דאם זרק הורצה שייך משום מפרק אבל כאן דכל ששחט זר פסול שוב הו"ל מקלקל גמור ופטור. ויש להמתיק הדברים דל"מ לעולא בשבת דף ל"א דר' יוסי ס"ל כר' יהודה דמשאצל"ג חייב א"כ אליבא דר"י בחובל אינו חייב רק דצריך לכלבו או לאפרו וכמ"ש רש"י בשבת דף ק"ו דתלוי זה בזה וא"כ כאן דא"צ לדם דהא פסול לזרוק וא"כ הו"ל מקלקל ופטור אלא אף לר' יוחנן בשבת ל"א דר' יוסי ס"ל כר"ש הא בעי תיקון קצת כמ"ש התוס' בדף ק"ו ד"ה חוץ וא"כ כאן א"צ כלל ואף אם נימא דלא כרשב"ם ור"ש מחייב אף בא"צ כלל והיינו דר"ש ס"ל חובל ומבעיר חייב אף במקלקל לגמרי מ"מ זהו מתורת חובל והרי כל חובל בשבת אינו חייב משום מפרק דהו"ל מלשאצל"ג דא"צ לדם וגם ר"ש מודה במשאצל"ג לגמרי וא"כ לא שייך מפרק כלל ודו"ק היטב: והנה לכאורה קשה לי בהא דמוקי בפרו של כה"ג וקשה הא לפמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דלר"י אף בחובל וצריך לכלבו חשוב מקלקל והא דחייב בשוחט בשבת אף דהו"ל מקלקל היינו לפי שתיקן להוציא מידי אבמה"ח ובשעת הקלקול בא לו התיקון שמוציא תיכף מידי אבמה"ח אבל תיקון שבא לאח"כ כמו בחובל וצריך לכלבו דבא אחר שקלקל זה לא חשוב תיקון והנה זה רבות בשנים הקשיתי דאם נימא כר"ל דמזמנין ישראל על ב"מ ואין מזמנין כותים על ב"מ משום דלישראל בשחיטה תלוי והא אשחטא וכותים במיתה תלוי כאבמה"ח דמי וא"כ שוב אינו בא התיקון להוציא מידי אבמה"ח לב"נ תיכף וא"ל דמתקן להוציא מידי אבמה"ח לישראל הא אסורה באכילה ליומא ובודאי אינו מתקן תיכף וצ"ל דהתוס' ס"ל דלא קי"ל כר"ל וכראב"י משום דמי איכא מידי וכל דשחיטה מתיר לישראל מועיל תיכף לב"נ ולפ"ז קשה לי טובא דהרי בהא דאמרו בחולין דף י"ד השוחט בשבת וביוה"כ אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה הקשו התוס' דאמאי כשר השחיטה הא נעשה מומר וכתבו שני תירוצים או דמיירי בצינעא ולא נעשה מומר או דבפ"א לא נעשה מומר. והנה הרמב"ם דעתו בפירוש המשנה דנעשה מומר מיד בתחלת השחיטה ואף דמקלקל הוא כיון דהוא ע"מ לתקן ועיין בחידושי ר"ן שם ובקצה"ח סי' נ"ב ובפליתי סי' י"א בזה וא"כ ע"כ כתירוץ הראשון והנה גדר בפרהסיא כתב בספר ב"ה ובתב"ש סי' ב' דהיינו בפני עשרה מישראל ולפ"ז בפרו של כה"ג ביוה"כ דהיו שם כהנים והעם רב פשיטא דהיה בפני עשרה מישראל ובפרט לפמ"ש התב"ש דדבר שידע שבודאי יתפרסם הדבר מקרי בפרהסיא וכתב דהכי משמע בסנהדרין דף ע"ד וכוונתו למה דאמרו שם אסתר בפרהסיא הוה ואף דהיה בחדרי חדרים כיון דודאי יתפרסם הדבר חשוב בפרהסיא א"כ אם שחט זר פרו של כה"ג בודאי יתפרסם הדבר ופשיטא דחשיב בפרהסיא שהרי הכה"ג יצטרך לשחוט פר אחר וכל העבודה נתקלקל וא"כ שוב הוה מומר ושוב לא הועיל השחיטה לישראל והו"ל כנתנבלה בשחיטה דל"מ גם לב"נ כמבואר ביו"ד סי' כ"ז ובתב"ש שם וא"כ שוב לא בא תיקון מיד והו"ל מקלקל גמור ולמה יתחייב משום שבת ועיין בפליתי סי' י"א שכתב ג"כ דא"צ בפרהסיא בפני עשרה בני אדם רק כל שעושה בפומבי או שהתיר עצמו למיתה אין לך מומר גדול מזה וכתב שכן נראה מהמרדכי דכל שמתחייב מיתה אין לך מומר גדול מזה וא"כ שוב נעשה מומר ונפסלה השחיטה ואין מועיל התיקון מיד להוציא מידי אבמה"ח והיא קושיא נפלאה והנראה בזה דהנה באמת הקשה הגאון מוהרד"ב בקונטריסו הנ"ל דכיון דלרבי קיימינן וב"ק ור"ח אליבא דרבי נחלקו וא"כ לרבי יוה"כ מכפר אף על שאינם שבים א"כ לא משכחת שיתחייב על שבת ועל זרות ואף כרת דיומא לא מתחייב רק בחנקתיה אומצא וצריך לומר דגם כאן מיירי במת קודם שנשתלח השעיר ע"ש שביאר כן בהדיא ולפ"ז באמת הא שיטת התוס' דלא נעשה מומר בפ"א וגם באותה שחיטה לא נעשה מומר אך הרמב"ם ס"ל דבתחלת השחיטה נעשה מומר ונתחייב על כל חתך וחתך וכבר נעשה מומר ועיין פליתי סי' י"א ובקצה"ח סי' נ"ב ובתב"ש סי' י"א ולפ"ז כאן דיוה"כ מכפר אף על שאינם שבים וא"כ עכ"פ עד גמר השחיטה לא נעשה מומר דהא יוה"כ מכפר כ"ז שחי. אך זה אינו דאם מת קודם שעבר יוה"כ לא נתכפר כלל. ולפענ"ד נראה דנעשה מומר דבאמת הוא פקר לחלל שבת בפרהסיא ואף דיוה"כ מכפר היינו כשעבר יוה"כ אבל ביוה"כ עצמו אין יוה"כ מכפר וא"ל דמתחלה כשחלל סבר שיוה"כ יכפר עליו דא"כ בודאי לא מועיל דהאומר אחטא ויוה"כ מכפר גם רבי מודה דלא מועיל דאגב שאני כדאמרו ביומא דף פ"ז וע"כ דלא חשב כן ושוב הוה מומר והשחיטה נפסלה והדרא קושיא לדוכתה. אך נראה דרב אחא בר יעקב דמשני בשחיטת פרו של כה"ג אזל לשיטתי' דס"ל דאין מזמנין כותים על ב"מ ולא ס"ל מי איכא מידי וא"כ ע"כ ס"ל דאף דאין התיקון בא מיד ג"כ מקרי מתקן ודלא כשיטת ר"ת וא"כ שוב ל"ש דנעשה מומר דמ"מ תיקן להוציאו מידי אבמה"ח וכמ"ש למעלה וא"ש: