שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (י״ד)

והנה לכאורה רציתי לומר דגם בב"ח אסור בהנאה והברייתא הנ"ל ע"כ סובר כן דאל"כ לא מצי לחול בב"ח על גיד ועיין שעה"מ פ"ד מיסוה"ת שהאריך בזה וא"כ גם בב"ח אסור אף שלא נתבשל כמאב"ד. אך זה אינו דבאמת אמרו בחולין דף ק"ח דאינו חייב רק בבישול שאחרים אוכלין אותו והיינו כמאב"ד וכן מבואר בתוספתא בחולין דגם באכילה אינו חייב רק בנתבשל כמאב"ד ועיין כרתי ופליתי ריש סימן צ"ב שהאריך בזה יקשה למה לא חייב מקודם שהרי נהנה. הן אמת שהרמב"ם ס"ל דאינו חייב על הנאה מלקות כמ"ש בפ"ח ממ"א אבל לשיטת הפוסקים דס"ל דלוקין על הנאה ועיין מלמ"ל פ"ד מיסוה"ת קשה אבל באמת ז"א דלפמ"ש הרמב"ם בהנקודה נפלאה לא שייך לומר דאסור בהנאה בב"ח טרם שנתחייב על אכילה דאין שם בב"ח ע"ז וא"כ לפ"ז שפיר אינו חייב רק בנתבשל כמאב"ד ושוב יקשה היאך חל בב"ח על עצי אשרה. והנראה בזה כיון דבב"ח יש בו חומר שחל בחצי שיעור בשר וחצי שיעור חלב שוב יש בו איסור חמור מגיד ולכך חל. ובזה יש להאריך בהרבה קושיות שהקשה השעה"מ דאיך חל בב"ח על גיד. ולפי מ"ש יש לומר דיש בו חומר דסגי בח"ש חלב וח"ש בשר ובאמת שיש לעיין דכיון דאסור משום גיד אפשר דשוב אינו מצטרף דכל הטעם דמצטרף הוא לפי שכל אחת היתר וכאן הבשר אסור משום גיד וצריך לומר דמ"מ מצד בב"ח כל אחת מותר בפני עצמה וצ"ע בזה ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' ל"ו ובהגה"ה שם ודו"ק ועיין בכו"פ הנ"ל סי' פ"ז ס"ק י"ג: