שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (י״ב)

ובזה יש לומר דנחלקו הני תרי לישני דבשלמא הנאה לא משכחת בדבר שמותר באכילה דיהיה אסור בהנאה דהנאה הוא חלק מחלקי אכילה אבל בישול ואכילה הם שני ענינים נפרדים א"כ לכך ללישנא בתרא ס"ל מתוך דלקי על הבישול שוב הו"ל איסור על החפץ דהיינו על הבשר והחלב ולקי על אכילה ג"כ ול"ק ס"ל דכל דלא לקי על אכילה ואין עליו שם בב"ח גם בבישול לא אסרה תורה ושוב לא שייך איסור מוסיף וז"ב ונכון מאד ודו"ק היטב כי הדברים נחמדים ונעימים ועיין שעה"מ הלכות יסודי התורה שהקשה ג"כ דבב"ח יש לו חומר דאסור שלא כדה"נ ובטעם המלך כתב דזה לא מקרי חומר ע"ש ומ"ש נכון לפענ"ד: והנה ראיתי בשעה"מ בהלכות עבודת יוה"כ שנסתפק דלמ"ד שחיטת פרו בזר פסולה אי חייב מיתה דאהדריה לאיסורא קמא או דלמא כיון דשחיטה בזר כשרה רק דביוה"כ בעי כה"ג אינו רק עשה בלבד ומכ"ש בכהן הדיוט שעשה העבודות של כה"ג יש לומר דאינו חייב וע"ז האריך דא"כ היכא מוקי בשחיטת פרו של כה"ג והא אינו רק עשה בלבד. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דאף דנימא דלא אהדרי' לאיסורא קמא היינו משום איסור זרות או עכ"פ שזר אצלו דהיינו כהן הדיוט דזה ודאי לא אהדר לאיסורא קמא ואינו רק עשה אבל אם עשה מלאכה שחייב בשבת כגון שחיטה וכדומה דכיון דהתורה פסלה מעשות עבודות אלו רק בכהן גדול לבד וא"כ שוב חלל יוה"כ שלא לצורך וחייב מצד חילול היוה"כ וכאן לא שייך לומר דאינו רק עשה דזה אם היה הפסול בשביל שזר אצל עבודה זו ובגוף העבודה לא הי' מהמלאכות החייבות או שזר כשר אצל מלאכה זו א"כ שפיר פטור דעבודה הותרה בשבת ויוה"כ אבל כל שהתורה פסלתו שוב חילל יוה"כ שלא לצורך וז"ב ולכך שפיר אמר בשחיטת פרו של כה"ג והא דאמר זר ששימש בשבת במאי אילימא בשחיטה והא שחיטה בזר כשרה ולא אמר דמכל מקום חילל העבודה דזה אינו דכל שזר כשר א"כ שוב השבת הותרה אצל מלאכה זו במקדש ושוב לא שייך לא משום איסור שבת ולא משום זרות אבל כל שהתורה פסלו שוב חייב משום מלאכה וז"ב לפענ"ד. ובזה מיושב היטב מה שהקשה בשעה"מ שם לשיטת הר"י קלצון שהובא בתוס' יומא דף מ"ב ד"ה שחיטה דמה דפסול פרו של כה"ג בזר משום דלאו בעלים נינהו ובעי בעלים ע"ש וא"כ כיון דלאו עבודה היא שוב יקשה היאך חייב משום זרות והא לאו משום זרות מפסל רק דלאו בעלים הוא וכמו סמיכה דבעי בעלים ולפמ"ש א"ש דכל דהתורה פסלה עבודה בפר רק בכה"ג שוב חייב משום יוה"כ וז"ב. אמנם קשה כיון דאמרו ביומא דף נ"א דהתורה אפקרי' לכל אחיו הכהנים א"כ הוו כל הכהנים שותפין בו ועיין תוס' קידושין דף מ"ב וא"כ שוב לא שייך לומר דפסול בשביל שאינו בעלים דא"כ כה"ד עכ"פ מהראוי שיכשר והרי מוקי במי שזר אצלו דהיינו בכה"ד וצ"ע והנה בהא דאמרו ביומא דף ל"ב יכול אם לא מירק יהא פסול א"כ הו"ל עבודה באחר ותנן כל עבודות יוה"כ אינן כשרות אלא בו. וקשה טובא למה הקשה רק שיהיה עבודה באחר וכבר הקשו התוס' שם דבתמיד דל"ש לחובת היום לא קאי עלה אהרן וחקה וכתבו דאינו רק מדרבנן וקשה ת"ל כיון דאסור בזר שוב הו"ל מחלל יוה"כ דבשלמא אם אמרינן דשחיטת פרו בזר כשר ל"ק דעכ"ח למה יהיה הזר מחלל יוה"כ משום דכיון דהותרה יוה"כ לענין קרבנות ושחיטה בזר כשרה א"כ שוב לא חילל יוה"כ וכמ"ש למעלה הלא מראש אבל כיון שעכ"פ אסור מדרבנן שוב מחלל עבודה דעכ"פ אסור לו לזר וגם לכה"ד דמצוה בכ"ג ולמה יחלל והו"ל עכ"פ איסור תורה כיון דעכ"פ מצוה על הכה"ג לעשות כל עבודות ועכ"מ פ"א מעיוה"כ ה"ב מ"ש בשם הריטב"א ומ"ש על הגליון שם. ולכאורה רציתי לומר דלא הוה חילול כלל דכיון דכבר שחט רוב שנים א"כ ליכא משום נטילת נשמה שכבר נפק חיותא וניהו דצריך למרק משום דצריך לדם אבל עכ"פ לא שייך חילול יוה"כ. ומיהו לפמ"ש ה"ה בפ"ח משבת דשייך משום מפרק בשחט בשבת רק דא"צ לדם הו"ל מלאכה שאצל"ג וכאן דצריך לדם הו"ל מפרק. אך זה אינו דכבר נתפרק ע"י רוב שנים ששחט בהכשר ומה דצריך למרק אינו רק שמרחיב מקום השחיטה וזה לא נקרא מפרק וגם כיון דמצוה למרק שוב אין בו משום מפרק כל דלא הוה מפרק גמור ושפיר פריך דעכ"פ הו"ל עבודה באחר. אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי התוס' שם בדף ל"ג ד"ה למה כתבו דאף דבחולין ג"כ מצוה לכתחלה לשחוט כל הסימנים מ"מ ה"מ בחד גברא אבל בתרי גברי דכבר שחט כה"ג ונסתלק אי אתי אחרינא וממרק נראה כשהייה ונראה כאילו נשחט הזבח בשנים ע"ש ולפ"ז קשה טובא דא"כ למה לא פריך הש"ס מעיקרא דס"ד דבעי מירוק ופסול בלא מירוק דא"כ הו"ל כשהייה גמורה ובודאי פסול. והנני יוסיף להפליא דבאמת הדרישה והב"ח והש"ך סי"ב ס"ק כ"ז ביו"ד כתבו דאם אחר שחט המיעוט בתרא לא שייך שהייה ועיין תב"ש סי' כ"ג ס"ק י"א דהסכים כן לדינא ויבואר לפנינו ברצות ד' ואני תמה שכלם לא זכרו דברי התוס' דכתבו דכיון שנסתלק הכה"ג מה שממרקו אחר נראה כשהיה ואסור. אך אף אם נימא דל"א כהתוס' ובאחר לא שייך שהייה עכ"פ זה דוקא אם א"צ למרק אבל להס"ד דבקדשים פסול אם לא מירק פשיטא דפסול ומחשב כשהייה וביותר תימה לפמ"ש התב"ש שם בטעם הדבר דלא שייך שהייה כשגמרו אחר עפ"י דברי היש"ש בשם רבינו ירוחם ומקצת שחיטות דלכך במיעוט קמא לא חשוב שהייה ומיעוט בתרא חשוב שהייה משום דמיעוט קמא כל ששהה מורה דלא ניחא ליה במה ששחט מיעוט קמא ולא נחשב במנין ולכך ל"ח שהייה משא"כ במיעוט בתרא דכל ששחט אח"כ מורה דרצה לצרף השחיטה ולכך פסול ומפני זה חידש התב"ש דלכך כל שאחר גמר השחיטה לא מחשב שהייה דבאמת הראשון לא חפץ בשחיטה ששחט השני ע"ש. ובזה יש ליישב דלא קשה עליהם מה שהקשיתי מהתוס' כאן דכאן דהוא נתן לאחר למרק ומשום שהוא רצה לקבל הדם וטרוד בעבודה א"כ רצה במירוק שממרק האחר לכך יש לומר דשהייה פוסל ולפ"ז עכ"פ כשפסול בלי מירוק א"כ ודאי רוצה במה שממרק האחר ושוב פוסל השהייה ולשיטת רש"י שהיה במיעוט בתרא הוה דאורייתא וכמ"ש התב"ש ס"ק ט' שם ואף דהתב"ש דחה דברי ר"י ומקצת שוחטים שביש"ש הנ"ל אני הבאתי בחידושי ראיה ע"פ מה שראיתי לחכם זמנינו שהקשה בספרו הנדפס מחדש שמו מקומ"ח שהקשה דאיך אפשר דשהייה במיעוט בתרא פסול דהרי ש"ס ערוך בזבחים דף ס"ה דפליגי ראב"ש ורבנן בשהייה בסימן שני בעולת עוף ופירש"י כיון דנפיק חיותא במליקת סימן הראשון שוב אין שהייה פסול ע"ש וא"כ ממילא בשחט רוב שנים בבהמה דג"כ נפיק חיותא אין מהראוי ששהייה יפסול ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל ששחט אח"כ המיעוט בתרא רצה לצרף השחיטות יש לומר דפסול ואולי גם מה"ת אבל שם דמה שמולק הסימן השני הוא משום דבעי הבדלה וכמ"ש רש"י שם בהדיא וא"כ אין ראיה דרצה לצרף השחיטה דהיינו המליקה ובכה"ג בודאי לא פסול וז"ב. ועכ"פ יהיה איך שיהיה הדבר תמוה בהס"ד דהש"ס למה לא פריך טפי דהו"ל שהייה אמנם נראה דלפמ"ש הש"ך בסי' ב' ס"ק כ"ז שגם בשחט העכו"ם המיעוט בתרא אינו מטריף ודעת התב"ש שם דה"ה לענין שהייה בכה"ג לא מקרי שהיה דבעכו"ם שאינו בגדר שחיטה שוב לא שייך שם שחיטה דיהיה נפסל בזה ולפ"ז שוב כיון דכל עבודה אינה כשרה אלא בכה"ג א"כ באותו יום כלם בגדר פסול הם ושוב לא שייך שהיה וזהו דפריך א"כ הו"ל עבודה באחר וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דבתמיד שאינו חובת היום לא שייך עבודה באחר ולפמ"ש אתי שפיר דממנ"פ פריך דאם אינו כשר באחר שוב הו"ל עבודה באחר ואם נימא דכשר באחר שוב פסול משום שהייה וז"ב. ובזה מיושב היטב מה דהקשו בתוס' דהו"ל שחיטה בשנים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת במיעוט בתרא ל"ח שחיטה בשנים כיון דא"צ מירוק רק בקדשים בלבד רק כל דצריך מירוק מקרי עבודה ופסול באחר ולכך קאמר דל"צ מירוק כלל ולזה שפיר פריך דא"כ למה ממרק והיינו דהו"ל שהייה כל דנותן לאחר למרק וגם דעכ"פ אסור מדרבנן משום מפרק וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא דבר נחמד ונעים ועיין ברמ"ע מפאנו סי' קכ"ג דף ע"ג ע"ב בסופו דכתב בפשיטות דיוה"כ אין חילוק מלאכות ובפ"י בשבת דף ס"ט ודף ע' ובשעה"מ הלכות שמטה ויובל פ"א ובטורי אבן במגלה כלם כתבו די"ל דביוה"כ אין חילוק מלאכות אבל הצל"ח בפסחים דף מ"ו ס"ל בפשיטות דיש חילוק מלאכות ביוה"כ ועוד מצאתי בירושלמי פ"ג משבועות ה"ד פירש הפני משה שם דמסקנת הירושלמי דאין חילוק מלאכות ביוה"כ אך בספר שלום ירושלים להגאון מוהר"נ טריבטש זצ"ל על הירושלמי במס' שבת פרק שמנה שרצים האריך בדברי הירושלמי הלז ע"ש וצ"ע: