שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ה (ט׳)

והנה בהאי דאמר אם לא אתינא יתבטלו זכוותא אף דשם מיירי לב"ד וא"כ עוד תלוי בהפסק אך באמת לא אמר שאם יפסקו הב"ד יהי' כן רק שאם לא יביא זכיותיו לב"ד יתבטלין זכיותיו וא"כ יש לומר דבמעכשיו מועיל: והנה במ"ש למעלה דכל שנשבע לחבירו ל"ש שישאל על שבועתו בזה יתיישב בהא דמבואר בחו"מ סי' ע"ג במי שנשבע לפרוע לחברו והגיע הזמן בשבת איך יעשה ע"ש כמה טרחות טרחו בזה וראיתי בספר מחנה לוי' על הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבערג שבתשובותיו סי' ב' הקשה דלמה לי הטרחות ישאל על שבועתו לאחר שבת אף דבשבת יעבור אח"כ כשישאל לא יעבור למפרע ולפמ"ש אי אפשר לומר כן דכל שנשבע לפרוע לחבירו ע"ז לא שייך שאלה ודו"ק: והנה במה דמבואר בסי' קכ"ט ס"ב דאפילו לא נתערב בהדיא רק שאומר להלוות ללוה כי בטוח הוא ועשאו ע"פ חייב לשלם לו ועיין ש"ך שם שהאריך דבעינן שיאמר לו חזי דעלך קא סמיכנא כמ"ש ביש"ש ע"ש ולפענ"ד אף אם נימא דלא בעי במראה דינר לשלחני חזי דעלך קא סמיכנא כאן בערבות מודה דבאמת ערבות דמי לאסמכתא רק בהאי הנאה דקא מהימן לי' וא"כ כל שיש לומר שלא האמין לו שוב לא הי' לו הנאה והוה אסמכתא ואף דהש"ך שם ס"ק ד' כתב דבערבות אין בו אסמכתא גמורה משום דתולה בדעת אחרים לא הוה אסמכתא היינו דוקא בסתם ערב אבל כאן דהיה ערב שזה בטוח ובאמת אם נתקלקל אח"כ פטור כמבואר בסמ"ע ס"ק ז' ורק על אותה שעה שאמר לו שהוא בטוח וא"כ שוב זה לא מקרי תלוי בדעת אחרים דאותה שעה אם הוא עשיר זה לא נתלה בדעת אחרים וא"כ שוב הוה אסמכתא גמורה וצריך שיאמר לו חזי דעלך קא סמיכנא ודו"ק: ובזה נראה לפענ"ד דגם במה דמבואר שם בס"ג בהג"ה דאם הי' לערב מעות של לוה בשעה שערב נשתעבד בכל ענין ולפמ"ש יש לומר דאדרבא כשהי' לו מעות של הלוה שייך אסמכתא טפי דסמך ע"ז שיש לו מעות של לוה בידו וע"כ לא מועיל בהאי הנאה דהימניה רק בסתם ערב דלא הוה אסמכתא גמורה דתלוי בדעת אחרים אבל כאן כיון שיש לו מעות בעד ערבות הוה אסמכתא גמורה ופטור ודו"ק: