שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ה (ז׳)

ודרך אגב ארשום במה שנשאלתי משטשעריטץ מהמופלג מוה' בעריש ני' חתן הרב שאירע ששני אנשים הי' להם ד"ת והשלישו לקיום הפסק ואחד השליש שטרין טיכל ופסקו הב"ד שזה שהשליש השט"ט ישבע והשני יקבל בחרם קודם שישבע זה והלה לא רצה לשבע וצוה להרב שהושלש בידו השט"ט להחזיר השט"ט להצד השני וברצות הרב להחזיר השט"ט בא לפני הרב ואמר כי ימתין עוד אולי ישבע בשבוע שניה ואמר הרב שאינו בדין שיתן לו זמן על השבועה ובפרט שאינו אומר שבודאי ישבע והחזיר השט"ט לצד השני רק בחמלתו על זה התנה עם הצד השני שיתנו לידו בחזרה השט"ט אם זה ישבע בשבוע שניה והנה הלה בא לשבע ביום ד' והצד השני אינם רוצים להחזיר השט"ט להרב מפני שהשכינו אותו תיכף ואחד טוען שלא נתן ת"כ רק אם ישבע ביום השני תיכף ולא ביום ד' והרב והשמש מכחישים זאת שלא דברו על יום ב' רק סתם על שבוע שניה והנה זה שרוצה לשבע הגיד לפני כמה אנשים בבהמ"ד בזה"ל וואס זאל איך טאהן איך מיז שווערין ווארין דאס שט"ט איז פקוח נפש איך האב איין מאהל גיזאגט להרב אז איך וועל נישט שווערין ווארין איך קען ניט שווערין. והנה כעת חשש הרבני הנ"ל להשביע לזה דשמא ישבע לשקר וגם האריך אם אותן שנתנו ת"כ אם אינם יכולים לשאול על שבועתם בלי ידיעת הרב והאריך בזה. והנה אין הזמן מסכים עמדי להאריך. אך בגוף הדין תמהני דמדוע לא העיר דזה שהשליש השט"ט לקיום הפסק אולי מקרי אסמכתא אם לא הי' רק לקנס בעלמא ועיין בסי' ר"ז סי"ד בסוף ההג"ה דאפילו מעכשיו ל"מ באם הי' בדרך קנס ובפרט שראינו שאמר שהוא פקוח נפש אם לא שהדין היה על השט"ט גופא ולא שייך קנס בזה אבל אינו במשמע שכפי הנראה הי' השט"ט רק בדרך קנס לקיום הפסק וא"כ הוה אסמכתא ולא נזכר שקנו עליו בב"ד דבקיאי בדיני אסמכתא ועיין סט"ו שם ודיני אסמכתא רבו כמו רבו ומעלתו לא נתעורר כלל בזה וא"כ איפוא הי' בטל כל הד"ת ושלא כדין החזירו השט"ט כלל וגם במה שנסתפק אם יכול לשאול שלא מדעת חבירו הנה זה טעות זה דוקא כשנשבע או נדר מעצמו אבל כאן שהי' בדרך פסק ב"ד ונוגע לחבירו פשיטא של"מ שאלה אף בידיעת הרב כל שע"פ דין צריך להחזיר דהוה כמחלו לזה אם ישבע.