שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ה (ו׳)

שוב נזכרתי מש"ך ביו"ד סי' ק"ע ס"ק ה' דכתב דלענין הריבית הו"ל כערב שלא בשעת מתן מעות וכ"כ הש"ך בחו"מ סי' קס"ט ס"ק י"ב ובקצה"ח שם חולק לענין עיסקא הו"ל כערב בשעת מתן מעות ע"ש ובסי' פ"א אבל לא הזכירו כלם דגם הריבית נתחייב מקודם וכמ"ש בשם הרשב"א ובשלטי גבורים מבואר בהדיא הדין. והנה בגוף סברת רבינו דאם נעשה ערב לגופו של לוה לא הוה ערב דתמהתי למעלה מה טעם יש בדבר. וכעת נראה לי ע"פ מה דכתב רבינו בפכ"ה ממלוה ה"ז ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא לוי וקבל אחריות עליו לא נשתעבד לוי והראב"ד תמה עליו ועיין בה"ה שם וכתב הכ"מ וכ"כ בב"י סי' קל"א דמלוה דלהוצאה ניתנה א"כ נכנס אדעתא דהכי שאם לא יהי' לו ממה לגבות יגבה ממנו הלכך לא הוה אסמכתא אבל כשזה מכר שדה וזה רואה שאין שום ערעור עליו נכנס ערב אדעתא שלא יוציאה ממנו ולא הוה ערב דאסמכתא היא ע"ש. ובאמת שלפענ"ד יש לו ראיה מדברי רבינו בכאן שכשאמר שהוא ערב לגופו של לוה הרי לא ערב על הממון רק על גופו וא"כ שפיר הוה אסמכתא דהא סמך בדעתו שבודאי יביאנו דכמו שהוא הגוף כעת גם אח"כ יהיה ובשלמא כשערב על הממון הרי ראיה שמלוה להוצאה ניתנה וזה יוציא מעותיו א"כ יצטרך לפרוע ממנו כשלא יהיה לו אבל כאן שפיר הוה אסמכתא כנלפענ"ד. ובזה נראה לי ליישב מה שהקשיתי מיהודה דנעשה ערב לגופו של בנימן דשם כיון שיעקב חשש שיקראהו אסון בדרך או שאדון הארץ יעכבהו א"כ שוב הוה כמו הלואה דלהוצאה ניתנה דיעקב אבינו נתן לו בנימין שיערבנו מאסון ומאדוני הארץ א"כ על מה סמך וע"כ שפיר הוה ערב. אך אי קשיא הא קשיא דאיך נילף ערבות מיהודה הא באמת בכל אסמכתא כל דבר שאינו בידו ותלוי בדעת אחרים לא שייך אסמכתא רק בדבר שבידו ואינו בידו לגמרי כמבואר בחו"מ סי' ר"ז וא"כ ביהודה שערבהו מחיות ולסטים ומאדוני הארץ וכבר אמרו בכתובות דף למ"ד דיעקב אבינו מכל מילי אזהר אף מגניבה ומצינים ופחים דאינו בידו כלל א"כ לא שייך אסמכתא ולכך נעשה ערב משא"כ ערב דעלמא דהוה אסמכתא וצע"ג וגוף דינו של הרמב"ם דערב לגופו של לוה דלא מהני ולא כתבו מקורו נראה לפענ"ד דהיא מהש"ס בב"ב דף קע"ג דאמרי גברא אשלמית לך גברא אשלים לך מתקיף ליה ר"נ האי דינא דפרסאי הוא ע"ש משמע דאם הי' רק לגופו של לוה דיכול להשלימו לו גברא ותו לא ודו"ק: