שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ה (ה׳)

והעיקר לפענ"ד דמיירי דזה המקבל נעשה ערב גם על השבח ובכה"ג דעושה בשביל מחיר איזה דבר לא שייך דבר שאינו קצוב וכמ"ש למעלה בשם המלמ"ל וספר רבינו ירוחם אין אתי לעיין בזה אך מה שיש לעיין בזה דבר"י כתב לפי מה שהובא בכנה"ג שם דהו"ל כמו ערב בשעת מתן מעות וזה תימה לכאורה דהא הריבית לא נתחייב רק אח"כ וכמו כן השבח שעולה הוא אחר מתן מעות ולמה יעשה ערב הא הוה כערב שלא בשעת מתן מעות דצריך קנין. וכאשר השקפתי בזה עיינתי בזה ונזכרתי שבשו"ת הרשב"א הובא בב"י סי' ק"ד ובש"ך חו"מ סי' ע"ב ס"ק קס"ב שכתב בהדיא לפי שמשעת זמן דחיוב חייב עצמו בכל הסיבות שיעשה עם מעותיו והביא ראיה מפוסק לזון את בת אשתו דנתחייב תיכף אף שהמזונות חייב דבר יום ביומו מכל מקום השעבוד חל תיכף בשעת פסיקה וה"ה בזה וע"ש בש"ך שהלכה זו העלה שחייב השני לתת לו הריבית לכל משך הזמן שנעשה ההלואה ע"ש ודלא כד"מ וב"ח ואף דבתשובה אחת כתבתי דהדין עם הר"מ והב"ח דריבית הוא עבור הימים שממתין לו ההלואה ונמנה לפי משך הימים וזה נקרא אגר נטר ושאני הפסיקה דבת אשתו דלא נערך לפי ערך הימים רק כן הסך כך וכך שנים ואף אם תמות תוך הזמן לא ינוכה מה שכבר נתן משא"כ בריבית דמנוכה לפי ערך הימים וא"כ הימים הם שנתחייבו וא"כ לא נתחייב בעת החיוב רק בכללות אבל לא נתחייב תיכף על הימים שלא היו בעת ההוא והארכתי בזה שם היינו דוקא שם אבל כאן לענין שיהיה מקרי ערב בשעת מתן מעות זה ודאי דמקרי דהא הוא לא רצה ללות רק באופן שיעלה לו רווחים ונעשה לו ערב בעד השבח וא"כ כל גוף הלואה לא נעשה רק בשביל הריווח והו"ל ערב בשעת מתן מעות. וגדולה מזו מצינו דאם לא רצה למכור לו עד שיעמיד ערב וזה אמר שיעמיד לו ערב אף דהעמידו אחר המכירה מקרי ערב בשעת מתן מעות כמבואר סי' קכ"ט מכ"ש בזה וגם לפמ"ש הכנה"ג שם דבאמת השבח הו"ל אינו קצוב רק כיון דהקרן קצוב מקרי ערב בדבר קצוב וא"כ עיקרו בא מחמת ההלואה והו"ל ערב בשעת מתן מעות וז"ב מאד. ואחר שכתבתי זאת מצאתי בשלטי הגבורים סוף ב"ב שהלכה זו העלה דהריבית מקרי ערב בשעת מתן מעות ע"ש שכתב שזה דבר פשוט ולא הביא שום ראיה. ולפמ"ש הדברים ברורים ומבוארים. גם מ"ש שם דרצה השואל לומר דכל דלא יש מתחייב ל"ש ערב והוא דחה מיהודה דנתחייב בערבות אף שלא היה מתחייב לפענ"ד אילו לא היו דחייה רק מיהודה לא היה ראיה דיהודה היה מתחייב בעצמו שיביאנו וע"ז נעשה ערב והרי נכסוהי דבר נש אינון ערבין ביה והגוף נתחייב והנכסים ערבין אבל גוף הדברים אינם דהרי בזרוק מנה לים ואני ערב נחלקו הר"ן והרשב"א אם שייך ערבות וכמבואר בחו"מ סי' ש"פ והיינו מטעם דלא מטי הנאה לבר דעת אבל לא פקפקו בשביל שאין שם מתחייב וז"ב ודו"ק וע"ש בשה"ג לענין מעשה דגוי רצה ללות ה' זקוקים מטבע ישן שם תמצא כל הענין ויש לי עוד דברים בשה"ג שם ואכ"מ.