שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ה (ג׳)

עוד קשיא לי דלפמ"ש הראב"ד פ"ד מחמץ דאין דין אסמכתא לעכו"ם א"כ יקשה היאך למד הש"ס ערב מיהודא דלמא שאני התם דלפמ"ש המפרשים דקודם מ"ת היו להם דין ב"נ ועיין בפרשת דרכים ובגליון כתבתי הרבה ראיות וא"כ לא שייך אסמכתא ולכך נעשה ערב משא"כ לדידן דהו"ל אסמכתא בערב. וגם ק"ל דהא אמרו בירושלמי פרק ואלו מגלחין דאין למדין דבר מקודם מ"ת וא"כ היאך מביא ראיה מקודם מ"ת. מיהו יש לומר כיון דאמרו וזאת ליהודה דלא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא וא"כ הרי חזינן דגם לאחר מ"ת לא נתחדשה הלכה והוה לי' ערב ונדויו חל דאל"כ כיון שנתנה תורה ממילא נתבטל הנדוי. ובזה יש ליישב גם הך אסמכתא בעכו"ם דאח"כ נתבטל האסמכתא ובפרט אם נימא דלא נתנדה רק בעוה"ב וא"כ ממילא בעוה"ז לא חל הנדוי דאז הי' אסמכתא אחר מתן תורה. ובזה י"ל ע"ד החידוד מה דרש"י פ' מקץ פירש וחטאתי לך כל הימים בעוה"ב ובפ' ויגש כתב על וחטאתי לאבי שנדה בעוה"ז ועוה"ב ותמהו המפרשים ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק כי קצרתי ובאמת צ"ב דהיאך נוכל למילף מיהודה הא ביהודה לא שייך אסמכתא כיון דשיטת רבינו ירוחם דהמתנדה בשני עולמות אין לו התרה כלל א"כ לא שייך שסמך בדעתו דהא אף אם יביא עכ"פ התנדה עצמו על תנאי וצריך התרה ומתנה בעוה"ז ועוה"ב אין לו התרה ועיין ביו"ד סי' של"ד ובמ"ש בחידושי לשם ואכ"מ ועיין בשער אפרים סי' הנ"ל. שוב נזכרתי שהיפ"ת ס"פ ויחי על הא דאמרו במדרש לענין מה דיליף מקודם מ"ת והוא מהירושלמי סוף מ"ק והקשה בירושלמי וכי למדין מקודם מ"ת וכתב היפ"ת דאף דילפינן כמה דברים מקודם מ"ת כמו ג"ה וכדומה וכתב דדוקא במה שכתבה התורה למצוה משום דמי איכא מידי דלישראל שרי אבל מה דכתיב לסיפור לא ילפינן מקודם מ"ת וא"כ כאן דכתיב לסיפור וא"כ קשה היאך למדין מקודם מ"ת. וכן קשה היאך יליף במכות דף י"א מיהודה דנדוי על תנאי צריך הפרה וצ"ע כעת: