והנה בהא דאמרו בב"ב דף קע"ו דר"ח אמר כלן לשון קבלנות הן ע"ז הקשה תלמידי המופלג מוה' ישראל מלך נ"י דא"כ בהא דאמרו הרי חנק את אחד בשוק ומצאו חבירו וא"ל הנח לו ואני אתן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו וקשה הא אם נימא דכלן לשון קבלנות הן א"כ הרי בכתובה דאף דערב לא משתעבד מכל מקום קבלן משתעבד משום דגמר ומשתעבד נפשיה כדאמרו בב"ב שם וכן קי"ל באהע"ז סי' ק"ב והרי חנק עדיף טפי דהרי בערב דכתובה לא מועיל קנין ובחונק מועיל קנין כמ"ש הנימוק"י בסוף ב"ב דמכח צערו של זה גמר ומשתעבד וכן קי"ל בחו"מ סי' קכ"ט ס"ב וא"כ ממילא למה לא יועיל לימא דגמר ומשתעבד נפשיה דהא דינו כקבלן וגם קשה דמשמע בנימוק"י דאף לרבא דאמר כלן לשון ערבות היינו כשהזכיר לשון ערבות או לשון הלואה אבל כל שלא הזכיר לשון הלואה וערבות הוה כקבלן א"כ שם אמר הנח לו ואני אתן לך הוה קבלן אף לרבא ואמאי פטור והאריך בזה. ולפענ"ד נראה בפשיטות דע"כ לא ס"ל דכלן לשון קבלנות הן רק בשעת מתן מעות א"כ כיון דזה נתן על פיו לא קפדינן על הלשון כל שא"ל ואני אתן קבל עליו והרי הוא כאילו נתן בשליחותו אבל לאחר מתן מעות הרי לא נעשה שליחו ובמה יתחייב בדיבור בעלמא לא נעשה ערב ולא קבלן וז"ש שלא על אמונתו הלוהו ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ה (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.