שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ד (ו׳)

ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא אם לא היה נקנה באמירה כגון שהי' לאחר קידושין וכדכתב המרדכי שם דמיירי בדברים שאינם נקנים באמירה וכדומה וא"כ צריך כתיבה וא"כ בכתיבה לא שייך לומר דמקנה אדעת ביאה הראשונ' דהוה כמו שאר מו"מ דגלוי וידוע שמי שנותן מעות על המקח שנמשך זמנים טובא שאינו נותן רק ע"מ שיהנה מחירם וה"ה בזה שהמו"מ נמשך שנים רבות שאינו נותן רק עד שתהנה בתו וכל שמתה נפסק המו"מ משא"כ אם אמרינן בשביל חיבת החיתון גמר ומקני אף בדיבור זה נודע דאדם נותן בעת שמחת לבו ביום חופתו ממון רב אף מה שלא יהי' לו תועלת אח"כ וא"כ חז"ל דהי' בקיאין וחכמים באומדנות אמרו שבזה מועיל אף שמתה וז"ב לדעתי. ומעתה מיושב היטב דמשום שכר פעולה פשיטא דאם אדם נותן לפועל שיפעול לו כמה חדשים או שנים רבות איזה ענין ובמשך הזמן נפסק ולא נגמר פעולתו פשיטא דאדעתא דהכי לא נתחייב ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אבל מטעם חיבת חיתון גמר ומקני אף שמתה היא או מת הוא אח"כ וכדומה וז"ב מאד. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף במה שהקשה הט"ז בחו"מ סי' נ"ב ובאהע"ז כאן על שיטת ר"ת דלא כתב לה רק ע"מ שתהנה בתו דא"כ בנושא אשה ופסק לזון את בתה דקי"ל דאף במתה אשתו חייב לזון את בתה ואמאי נימא דלא כתב לבתה רק אם תחיה אשתו ותהנה היא וגם הוא יהנה מזה משא"כ כשמתה דנותן מזונות לזר אצלו ע"ש שהאריך וגם אא"ז הח"ץ ז"ל האריך בחו"מ שם וכרכר הרבה ולא העלה דבר ברור והארכתי בזה בחידושי על ספר נחלת שבעה שחברתי חיבור ארוך ונקרא חלק לשבעה ד' יזכיני להפיצו לאורה וגם בתשובות ולפמ"ש אתי שפיר דשם דמיירי בשטרי פסיקתא דהוא משום חיבת חיתון בזה אף שנפסק הדבר מ"מ הוה כמו מקח שעבר כבר אף שקרהו אונס לא שייך אומדנא וכמ"ש התוס' בדף מ"ז וה"ה בזה וז"ב לדעתי.