שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ד (ה׳)

והנה לכאורה בגוף הקושיא דהו"ל שכר פעולה הי' נראה לי כיון דבאמת לא פירשו שבשביל כך מקדשים זה את זה רק שאומדנא כך שבשביל כך עמדו וקדשו עכ"פ לא הי' צריך לשלם עד שינשאו דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכאן עמדו וקדשו בלבד אלא לפ"ז יקשה בנשאו לבד אמרינן נמי הך אומדנא דחיבת חיתון כמבואר בסי' נ"א ושם הוה גמר פעולה. אמנם העיקר נראה לי דהנה הח"מ סי' נ"ב נ"ג ס"ק י"ט חידש דמדין הש"ס אף דאזלינן בתר אומדנא ומכ"ש מדידה לדידי' מכל מקום ניהו דאמרינן שלא כתב לה אלא ע"מ לכנסה מ"מ כל שכנסה ומת הוא אחר לילה הראשונ' בודאי גובה כתובה דאמרינן משום חיבת לילה הראשונ' כתב לה הכתובה וגובה ע"ש והדברים תמוהים לכאורה דא"כ מה שחידש ר"ת דאף מדינא דש"ס כ"ז שלא בא ליד החתן אינו יכול לירש כשמת' היא דאומדנא דלא נתן רק ע"מ שתהנה בתו וקשה הא מדידה לדידי' ודאי גרוע יותר מאומדנא מדידי' לדידה ומהראוי יותר שיהי' הבעל יורש ולמה לא נימא דבשביל לילה הראשונ' גמר אבי הכלה לתת לה כל הכסות והכלים ולא נימא הך אומדנא והדברים צריכין ביאור. אך לפענ"ד נראה הדבר ברור דהנה גוף דברי הח"מ שחידש דלא אמרינן אומדנא בכה"ג דאמרינן בשביל חיבת אשה ראשונה כתב הדבר תמוה דמנ"ל זאת ולהקשות מזה על הרמ"א ועיין ב"ש שהסכים ג"כ בפשיטות להח"מ. אך לפענ"ד נראה דע"כ לא אמרינן אומדנא דלא כתב רק ע"מ שתהנה בתו רק בכתב לה כסות וכלים ופירות שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה דשם לא נקנה בדיבור רק בכתיבה שזה רצה לתת לבתו ע"י כתיבה וקנין אותן הדברים וא"כ זה ודאי הוה כמו כל עניני מו"מ שזה עושה מו"מ באיזה דבר ומתחייב לזה בסך רב ע"מ שזה יתן לו אותו דבר וכדומה דזה ודאי אין לך אומדנא גדולה מזו שזה לא שדי מעותיו בכדי וחנם ובודאי רוצה שיהנה מהן ואדרבא עוד עדיף יותר דבשאר מו"מ אין אנו צריכין להשגיח רק בעת שעשה המקח אם לא נמצא בו מום וכדומה אבל אח"כ אף שקרה לו אונס מה לו ולאונסו וכמ"ש התוס' בדף מ"ז דכל שתלוי בדעת שניהם אין אנו משגיחין באומדנא של אחד מהם אבל זה במקח שנגמר בפעם אחד אבל אם עשה עמו מקח להעמיד לו שנים רבות כך וכך חפצים והוא יתן לו בעדו מעות וכדומה א"כ כל שעה ושעה הוה כשעת מקח וא"כ ה"ה בזה אטו המקח נגמר בעת החופה כל התכלית הי' שידורו זה עם זה ויהנו הזוג מהמעות והחפצים וכל שמתה נודע לכל שזה לא היה מתכוין רק שתהנה בתו וא"כ זה דוקא כל שנתחייב בדרך חיוב ובקנין ובשטר אבל בדברים הנקנים באמיר' דאמדו חכמים דעתן של בני אדם שאגב חיבת חיתון דמתחתנו אהדדי גמרי ומקני א"כ זה הוה כמו מקח שנגמר דאטו החיבת חיתון שייך בכל יום הא פשיטא דהחיבת חיתון אינו רק בעת הקידושין והנשואין ואח"כ הוה כמו שכבר עבר המקח וא"כ לענין חיבת חיתון שפיר כתב הח"מ דפשיטא שתיכף גובית מזה דחיבת החיתון הי' בלילה הראשונה אף שמתה אח"כ וז"ב כשמש לדעתי בישוב דברי הח"מ. ובזה מיושב היטב מה דנקט הש"ס כתב לה כסות וכלים ודקדק המרדכי דלמה לי כתיבה הא הן דברים הניקנים באמירה.