שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ד (כ״א)

אבל בשכ"מ לא אמרתי מעולם ומ"ש מעלתו דאם נימא דהקנה לו גם מנכסים שיהיה לו אח"כ א"כ הו"ל כהקנה לו דבר שבל"ע עם דבר שלבל"ע והאריך בזה תמהני דלא הזכיר דברי הנוב"י הנ"ל מסי' כ"ה עד סימן כ"ח שחתנו הגאון רצה לומר דבאמירה לא שייך כלל לומר קני את וחמור דבאמירה אינו כולל ודחה זאת והנוב"י מקיימה הנה זה רבות בשנים שכתבתי סברא זאת דבמתנת שכ"מ לא שייך קני את וחמור וקנה עכ"פ הדבר שבל"ע מטעם דאמירות מחלקות ומצאתי בנוב"י מהד"ת חלק חו"מ סימן מ"ה שכ"כ בשם בנו ורמז להתשובה הנ"ל למ"ש חתנו בנוב"י קמא הנ"ל ואני הוספתי דברים דלפמ"ש הסמ"ע בסימן ר"ג ס"ק י"ט דכל דיש מקום שיחול הקנין עכ"פ קנין אחד לא שייך שיתבטל ואף בקנין גרוע מועיל ולפ"ז בשכ"מ דמועיל אמירה רק דאם עשהו בקנין אמרינן דלא רצה להקנות באמירה אבל היה מקום לחול באמירה בעלמא שוב לא נתבטל מכח שהקנה דבר שלבל"ע ג"כ והארכתי הרבה בזה. ומ"ש מעלתו לישב קושית הסמ"ע סימן ר"ג ס"ק י"ט דשאני דבר שלבל"ע דעכ"פ תפיסה מועיל א"כ עכ"פ אינו ראוי שיתבטל המתנה לגמרי ועכ"פ מה שבא לעולם קני משא"כ במעות ומטלטלין דאין כאן קנין כלל גם חילק עפמ"ש הא"מ סימן כ"ח דאם קידש אשה בראוי ובשא"ר דלא חלו הקידושין דהראוי קידש מחצה ושא"ר קידש מחצה וא"כ הקידושין תופסין על חציו ואין אדם מקדש חצי אשה וא"כ גם במעות ומטלטלין הו"ל כאילו הקנה בחצי סידר המטלטלין והחצי המעות וכיון שא"ק המעות בסודר א"כ הוה כאילו הקנה רק חצי סודר בלבד דהא לא רצה להקנות כל הסודר רק עד שיתן לו המעות ג"כ וכיון דאינו מבורר איזה חלק מהסודר דהקנה לו א"כ הו"ל כאילו הקנה לו חלק מהשדה ואינו מבורר. במח"כ כל שהקנה לו חצי שדה כל שסיים השדה קנה אף להרמב"ם ומכ"ש לדידן והדבר מבואר בהה"מ ובש"ע חו"מ סימן רמ"א ס"ד ואין מקום לדבריו גם דברי הא"מ צ"ע דכאן יקשה קושית הש"ס דלתפסי קידושין בכלה ודעת אחרת המעכב לא שייך כאן. מיהו י"ל גם כאן כיון דלא רצה לקנות רק בדבר שא"ר א"כ גלה דעתו דלא רצה לקנות ע"י שתתפשט הקידושין בכלה וכעין סברת הריב"ש הנ"ל גם מ"ש מעלתו דכיון דקנין אתן ל"מ וא"כ לא עדיף הך פסיקתא דר"ג מקנין אתן דל"מ וע"ז האריך דעכ"פ מחויב מצד מצוה לקיים דברי המת ואף שלא הושלש כיון דנדר ומת היורשין מחוייבין לקיים כמ"ש הה"מ בטעמו של הרמב"ם וה"ה כאן. הנה כמה גמגומים יש בדבריו דמלבד דאנן לא קי"ל כהרמב"ם בזה וכמבואר בחו"מ סימן רי"ב ס"ז בהג"ה וכן בסי' רנ"ב ס"ב בהג"ה אף גם דזה דוקא כשנדר לצדקה ובתורת נדר אבל כאן לא נדר רק שהבטיח לתת לו שטר ש"ז ופשיטא דהיורשים אינם מחוייבים בזה וגם הוא לא צוה שהם יתנו וז"פ. אך בגוף הדין פסיקתא דר"ג עדיף מקנין אתן שזכו בחיי האב והדבר מבואר באהע"ז סימן נ"א וע"ש בח"מ ס"ק י"א. אך לפענ"ד י"ל דדוקא שם דפסק לתת לבתו כך וכך הרי זכה תיכף בזה אבל כאן שהיה שטר ש"ז והרי לא הקנה רק כשימות יטול כאחד מבניו א"כ לא זכה בחייו כלל והו"ל קנין אתן אף שהיה ע"י פסיקא. מיהו לפי מה שנהגו דהשטר ח"ז או שלם הוא כך וכך מעות והתנאי ביד היורשים לסלק א"כ הוה חיוב פסוק מעכשיו ולאח"מ אבל כאן לא הבטיח רק שיתן כתב שיתחייב לתת הו"ל קנין אתן וכאן הרי לא רצה להתחייב רק ע"י הכתב והרי לא נתן ולפענ"ד גם על סך ששה אלף לא מועיל דמסתמא לא חתם אותו כתב והרי הניחוהו בידו וגם כיון דלא הי' הקידושין תיכף שוב נתבטל הפסיקה הראשונה דבעינן עמדו וקדשו מיד כמבואר בסי' נ"א וכאן הוה קטטה מקודם ואף שנתרצה אח"כ הרי לא רצה רק ע"י שטר וא"כ לא זכה כלל והכתב הראשון נתבטל. ובזה מיושבין דברי הרמ"א סי' רמ"ה ס"ב והסמ"ע האריך שם משום דתנאים הראשונים לא הוה בשעת קידושין וחופה וא"כ ל"מ דל"מ עמדו וקדשו מיד דהא לדידן הקידושין וחופה הן אחר התנאים וא"כ שוב הו"ל קנין אתן ולכך צריך שיקדש קודם החופה דל"מ קנין אתן וקנה בדברים הנקנים באמירה ודו"ק וע"כ לפענ"ד ברור דל"ק כלל: