והנה באשה חולנית חולי מות שדעת הרא"ש דבזה מקרי חופה דלא חזיא לביאה הכוונה לפענ"ד דבשלמא כל חופת נדה אף דלא חזיא לביאה מ"מ ראוי' לכשתטהר ועכ"פ כבר קנה אותה אבל כאן היא הולכת למות ולא שייך ראוי לביאה כלל ומ"ש הח"מ דלא גרע מחופת פסולים הנה לכאורה לפמ"ש הלח"מ דחופת פסולים שאני דערב לו המקח ורצה לבא באיסור ע"ש לפענ"ד כוונת הח"מ דעכ"פ אותה החופה הוא באיסור שאינו ראוי לביאה והרי כתב הר"ן פ"ק דקידושין דכל שעושית איסור ל"ש שתקנה בזה ומ"ש הב"ש דהא בלא"ה צריך לחזור בשנה ראשונה משום עגמת נפש לפענ"ד נראה דבשלמא כשקרה אח"כ ענין מיתה יש לומר דשייך ותם לריק כחכם ועשו תקנה אבל כאן שגם האב ידע שהיא חולנית מסוכנת ואפ"ה השיאה ע"כ דגמר ומקני ולא שייך בכה"ג התקנה ומה גם דהיא מלתא דל"ש ולא תקנו וכמבואר בסי' קי"ח לענין נהרגו וכדומה דכל דל"ש לא תקנו כנלפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ד (י״ז)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.