איברא דלפ"ז צריך ביאור בהא דאמרו בדף ל"ט שם דאומרים סורו נא מעל אהלי אנשים הרשעים האלה ואמרינן בשלמא האי דקא משתבע קאי באיסורא אלא האי דקא משבע לי' אמאי וכו' שהשבועה חלה על שניהם וקשה הא אנן לא קי"ל כרשב"ט ואנן קיי"ל בסי' פ"ז ס"כ דאמרינן סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. אמנם נראה דבאמת צריך ביאור לפירוש ר"ח והסמ"ג דהוא בין שניהם דהיינו או דחל על המשביע אם משביעו בשקר או דחל על הנשבע כשנשבע בשקר ולמה צריך כלל קרא והא פשיטא דלמה לא יחול על זה או על זה ובשלמא לפירוש רש"י ותוס' ור"ן דחל על המשביע אף שמשביעו באמת והנשבע נשבע לשקר שפיר אצטריך קרא דהא זה משביעו באמת אבל לפירוש ר"ח והסמ"ג מה קמ"ל וע"כ נראה דבאמת לענין מה דאמרו סורו נא מעל האנשים הרשעים הוא משום דהשבוע' חלה בין שניהם והיינו על זה או על זה ולזה צריך קרא והב"ד אומרים סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים שכ"ז שלא נודע את מי האמת שניהם נקראים רשעים וכמ"ש באבות יהיו בעיניך כרשעים אבל לרב ושמואל מיותר הקרא ואצטריך דחל על שניהם אף על המשביע וא"כ לדידן קי"ל כפירוש ר"ח ותדע שהרי נשמט הך דרשב"ט ברמב"ם וטוש"ע וע"כ כדפירשית ודו"ק. ובגוף שתי הגרסות נ"ל דתלוי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן במ"ע מצוה ז' שלדעת הרמב"ם דהוא מצווה על שבועת אמת דהיינו בשבועת הדיינים א"כ פשיטא שאינו חל על המשביע שהוא רצה שישבע באמת ולא ישבע לשקר והתור' אמר' שבועת ד' תהי' בין שניהם ולמה יחול על המשביע כשזה נשבע לשקר אבל להרמב"ן שגם שבועת הדיינים אינו רק רשות פשיטא דיש לומר דחל על המשביע ג"כ וז"ב ועכ"פ נרא' לפענ"ד דעיקר האיסור כשמשביעו בשם ד' שמוציא ש"ש לבטלה וכדאמרו בתמורה דף וא"ו ואימא ה"מ לפייס את חבירו אבל מלקי ללקי וא"כ השבועה חל על המשביע שגרם להוציא ש"ש לבטלה אבל בשבועת היסת שאינו בשם ומכ"ש בחרם ודאי אינו חל על המשביע דאינו בשם ובאמת מ"ש רש"י דהיה לו לדקדק עם מי נושא ונותן וקשה הלא זה קאי בשבועת השומרין ובודאי מסר לנאמן. וגם ש"ש ליכא רק בשמא ועיין ש"ך סי' ע"ב ס"ק קי"ד וא"כ מה פשע זה כשמשביעו והא הוא א"י ע"כ מחוורתא כפירוש ר"ח והסמ"ג וא"כ בנ"ד אין בזה בית מיחוש ומ"ש הסמ"ע בסי' פ"ז ס"ק ס"א דהיה לו לפשר עמו ג"כ לא יתכן כשזה אינו רוצה לפשר עמו כלל או שרוצה ליתן לו דבר מועט וע"כ הדבר ברור דלא חל עליו העונש ודו"ק שוב ראיתי בסמ"ג מ"ע קכ"ג בדף ל"ט שגרס כדתניא שבועת ד' תהי' בין שניהם שהשבוע' חלה בין שניהם ול"ג כרשב"ט והיינו משום דרשב"ט הוסיף שחל על שניהם וזה לא קי"ל רק שחל בין שניהם ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ג (י״ח)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
