שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ט (ט״ז)

והנה בשנת תרי"ג י"ב אב למדתי מס' ע"ז והגעתי אז לדף נ"ב נ"ג בהא דמוקי דישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם דמיירי ביש לו שותפות עם עכו"ם והנה מזה השבתי על דברת הב"ח בא"ח סי' תקפ"ו דס"ל דכל שיש לו בעלים אף דנתכוין לזכות בה לא קנאה והמג"א תמה עליו דהא רבא אמר גזירה דלמא מגבה והדר מבטל לה והו"ל ע"ז דישראל הרי דאף שהוא יש לה בעלים אפ"ה נעשה ע"ז של ישראל. והנה בילדותי תמהתי ע"ז וכ"כ בגליון הש"ע שלי דהא רש"י פירש דלמא מגבה לה וקני בהגבהה דכל דבר הפקר קונה בהגבהה הרי דמיירי בהפקר ושפיר נעשה ע"ז של ישראל וכן ראיתי אח"כ שכמה אחרונים העירו בזה. וכעת ראיתי דיפה השיב המג"א דהרי רבא משני על המשנה דישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם ומוקי לה בשותפות וא"כ ע"ז יקשה דהא הו"ל כע"ז שנשתברה מאיליה ולא שייך לומר דלמא מגבה לה ונעשה של ישראל דז"א דהא כאן החציו של עכו"ם וא"א שיזכה בו הישראל להב"ח ולמה לא יתבטל עכ"פ חלקו של נכרי. ובזה מיושב מה שהקשה הרב מוהרש"נ הבאתי למעלה בהא דאמרו בילדותו ס"ל דישראל אדעתא דנכרי פלח כי מבטל ליה נכרי דישראל נמי מבטלה וע"ז הקשה כיון דעכ"פ הישראל זכה בה דהא יש לו בה שותפות ניהו דאדעתא דנכרי פלח כיון דזכה בה והו"ל ע"ז דישראל דאין לו בטלה ולפמ"ש יש לומר דלדעת הב"ח כל דיש לו בעלים עכו"ם ל"מ מה שזכה בה ונעשה ע"ז דישראל דהא לא נעשה ע"ז דישראל כיון דיש להעכו"ם ג"כ חלק ואף שמסיפא משמע להיפך יש לומר כיון דיש לישראל חלק בו בודאי מועיל ונעשה ע"ז של ישראל ואף דכל שיש לו בעלים היינו באין לישראל שום חלק אבל ביש שותפות ושותפין כל אחד ואחד משתמש בכל' דיש לו חציו וחציו משועבד לו כמ"ש הר"ן ריש השותפין ואם כן שוב שפיר הו"ל ע"ז של ישראל כל דישראל אדעתא דנפשיה פלח ועדיף מהפקר ודוקא בהס"ד דרבי סבר דישראל אדעתי' דנכרי פלח אם כן שוב אינו ע"ז של ישראל כלל דהא עיקרו של העכו"ם דישראל אדעתא דנכרי קא פלח ודו"ק ומיהו דברי הב"ח בלא"ה תמוהים דהרי התוס' בע"ז דף ס"ד ע"ב כ' בד"ה מסתברא דהא דאמרו לעיל פרק כ"ה שישראל הי' יכול לבטל ע"ז של נכרי אי לאו טעמא דדלמא מגבה לה והדר מבטל לה דוקא לרשב"ל אבל ר"י פליג עליה ואם כן לר"י מה בכך שהיה ע"ז של נכרים מ"מ לא יכול ישראל לבטל.