שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ד (ט״ו)

והנה הבעה"ת שער נ"א כתב שהמכנסת שט"ח לבעלה א"צ כתיבה ומסירה דהו"ל דברים הנקנים באמירה מדרב גידל ובחידושי להלכות קידושין סי' כ"ח הבאתי מה שהביא הגאון מו"ה נתן אבד"ק ראווא ני' מדבריו דלכך א"י למחול ג"כ משום דהוה דברים הנקנים באמירה והארכתי בזה אמנם עכ"פ לענין גוף הדבר דא"צ כתיבה ומסירה חידש הבעה"ת משום דברים דנקנים באמירה. ולפ"ז נראה לי ברור דמה שנחלקו בזה הח"מ והב"ש אם בהכניסה נ"מ אם מועיל מחילה כמ"ש ר"ס צ"א הנה הדבר תלוי בזה דאם הוא מתורת דברים הנקנים באמירה ל"מ מחילה א"כ גם בכ"מ הוה דברים הנקנים באמירה ואם המחילה ל"מ בשביל דידו כידה ועדיף מידה זה שייך דוקא בנצ"ב ולא בנ"מ דאין לו רק פירות וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת חוות יאיר הובא בהפלאה בק"א ריש סי' צ"א דכיון שצריך הרשאה בנ"מ א"כ כל שמחלה שוב עכ"פ אין לה הרשאה ממנה כנ"ל בכוונת קושייתו. ובזה הן נסתר מחמתו הרבה דברים מ"ש בהפלאה שם ולפמ"ש דל"מ מחילה מטעם דברים הנקנים באמירה א"כ גם נ"מ ניהו דצריך הרשאה מכל מקום לא מועיל מחילתה וצריכה לתת לו הרשאה. מיהו גוף הדבר אינו מוכרח דבעה"ת לא כתב רק דלא צריך כתיבה ומסירה מפני שהם דברים הנקנים באמירה אבל מחילה למה לא יועיל והרי בדבר שלבל"ע ל"מ בדברים הנקנים באמירה כמבואר בסי' נ"א ובש"ס אמרו הטעם משום דידו כידה ואין להאריך בזה. והנה שאל אותי תלמידי כמר סענדיר ני' במ"ש ההפלאה בדף מ"ז בכתובות דדברים הנקנים באמירה אינו רק חיוב שמשעבד עצמו לתת והו"ל ראוי ע"ש ולפ"ז מה פריך הש"ס ירושלמי גבי הא דאמרו לאחיך הייתי רוצה ליתן ולא לך דהו"ל דברים הנקנים באמירה ותירץ דלא כתב רק ע"מ לכנוס וקשה הא יבם אינו נוטל בראוי כמבואר באהע"ז סי' קס"ה א"כ מה מועיל הך דר"ג. אך לפענ"ד לק"מ דכל הטעם דהוה ראוי הוא משום דלא נתחייב תיכף רק כשיכנוס לכך הוה ראוי וא"כ זה באמת מה דמשני שלא כתב רק ע"מ לכנוס ודו"ק: והנה בהא דמבעיא לי' בכתובות דף ק"ב אי ניתן לכתוב או לא ושיטת רש"י ורמב"ם דל"מ כלל הכתובה לענין ממשעבדי וכ"כ לעיל בזה בטעם הדבר. וכעת נראה דהנה כבר נודע מ"ש הרי"ף ביבמות פי"א בהא דאמרו ננחה גבי עדים זימנין דחזו בכתבא ואתו וקמסהדו והו"ל מפי כתבם וכתב הרי"ף דוקא כשכבוש השטר ת"י עדים וביאר הראב"ד בת"ד כוונת הרי"ף דכל שטר דאי בעי מצי לממסרא ליד הבעלים הו"ל שטר גמור אף שכבוש תחת ידיהם אבל שטר קידושין דאינו ראוי למסור ליד האשה שמא תמחוק הזמן א"כ לא מקרי שטר כלל ע"ש ובספר הזכות להרמב"ן ועיין קצה"ח סי' מ"ו ס"ק ח"י ולפ"ז נראה לפענ"ד דלפי מה דאמרו בב"ב דף ע"ו זכה בשדה זו לפלוני ע"מ שתכתבו לו השטרות כ"ז שלא בא לידו יכול למחות בידם ונתבטל גוף המתנה ע"ש וכן קי"ל בחו"מ סי' רמ"ג ס"א לפ"ז ה"ה כאן כיון דיכול לחזור בשטר שוב אין לו דין שטר כיון דיכול למחות ואף דאם לא אמר ע"מ אינו יכול לחזור במתנתו כמבואר שם ס"ו אבל עכ"פ מהשטר יכול לחזור וא"כ מכ"ש כאן דאינו רק אמירה בלבד כל שיכול לחזור בשטרו אין לו דין שטר ולכך כשמתרצין שניהם לעשות שטר גמור באמת מועיל וז"ב לפענ"ד: