שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ד (י״ד)

וראיתי בא"מ שחידש בסי' צ"ב דכיון שהם דברים הנקנים באמירה יכול להקנות אף בדבר שלבל"ע ואף לפי מה דקיי"ל בסי' כ"א דבדבר שלבל"ע ל"מ היינו להקנות דמ"מ אינו בידו ואין הקנין נתפס בו אבל להסתלק מדבר שלבל"ע מועיל משום דברים הניקנים באמירה ע"ש שהאריך בזה ובאמת שדבר גדול דבר בזה ובאמת שאכתי לא הועיל דבנשואין שניים ובכל הדברים דל"ש דברים הנקנים באמירה מא"ל. אך לפענ"ד היה נראה בפשיטות דבאמת הא דל"מ אחר הנשואין הוא משום דהו"ל כבן שסילק עצמו מירושת אביו דדבר שהוא שלו לא יכול לסלק עצמו בדיבור ולפ"ז נראה לי דזה דוקא אחר הנישואין שכבר זכה אבל כאן שמסלק עצמו בין החופה לקידושין או אף קודם החופה והקידושין מכל מקום כיון שמסלק עצמו באופן שלא יתחיל הזכיה בנכסים הו"ל כעין דאמרו גיטו וידו באין כאחד דתיכף בשעה שבא הזכייה הוא מסלק עצמו שלא יזכה ומועיל הזכייה לענין זה שיוכל להסתלק עצמו אח"כ וזה ודאי מועיל וכעין שכתב הר"ן פרק כל הצלמים דמועיל זכייה בע"ז ובחמץ אף שאינו שלו כדי שיתחייב לבער וזכייתו וביעורו באין כאחד וה"ה בזה כנלפענ"ד ברור ומכ"ש אם מסלק עצמו בין החופה לקידושין דאז כבר זכה במקצת דודאי מועיל מיהו אף שמסלק עצמו קודם הקידושין כל שהוא באותו יום הקידושין והחופה והוא מסלק עצמו לכשיזכה בהם ממילא מועיל דא"ל דעדיין לא זכה בהם דהא מסלק עצמו לכשיתחיל לזכות ואף דבאומר קני לכשיהי' בעולם ל"מ ונחלקו בזה הפוסקים כמבואר בש"ע חו"מ סי' ר"ט שני דיעות בזה מכל מקום הסילוק מועיל בודאי שלא יתחיל הזכייה וז"ב כשמש ודו"ק היטב: