שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ג (ט׳)

והנה בהא דאמרו שם ואת לא תסברא והתנן נתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לאו משום דאמרינן על תנאי קידש. הנה בראשית ההשקפה פירשתי דהי' תנאי ככל תנאי דעלמא ע"מ שיהי' כן ובנשואין לא שייך זאת דאין תנאי בנשואין אמנם רש"י לא פירש כן רק שעל תנאי קדשה שאם יבא בעלה שגרשה ממדינת הים תנשא לו ובאמת שפירושו דחוק מאד ועיינתי ביבמות דף פ"ט דאמרו שם דסיפא אמרו דקידושי טעות הוה ופירש"י ע"מ שאני כהן ונמצא לוי והתוס' הקשו דא"כ מה פריך נשאת נמי הא אין תנאי בנשואין וע"כ פירשו דקידושי טעות הוה שסבורה שמת בעלה ולא מת וא"כ מאד תמוה דשם דפריך נשאת נמי אפ"ה פירש"י דתלינן בקידושי תנאי וכאן דבאמת לא פריך מרישא א"כ בודאי מצי לפרש רש"י כפשטה דהי' קידושי טעות ועכ"פ פירש"י כאן תמוה מאד דמלבד דהדבר דחוק אף גם דכאן מבואר דעל תנאי הוה כמו ע"מ שאני כהן ונמצא לוי. ובזה מדוקדק הא דאמרו שאני הכא דקא אתי בעל ומערער והיינו דבהס"ד ס"ל דהוה קידושי טעות ע"י שלא נתקיים התנאי ואח"כ מסיק דהוה קידושי טעות ע"י שסבורה שמת בעלה וע"ז פריך כי נשאת נמי ומשני דבנשאת קא עבדא איסורא וקנסוה וכדאמרו התם ופירש"י והתוס' ביבמות שם מבוארין כאן וצ"ע על רש"י ותוס' ביבמות שלא הזכירו כלל מכאן וגם דברי רש"י תמוהים שסותרין דבריו זא"ז ולפענ"ד צריך נגר ובר נגר דיפרקינה: והנה אמרו שם כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ופירש"י שאם אתה מצריכה גט אתה מחזיק להקול ונמצא זה בועל אשת איש וקי"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ולפענ"ד צ"ע דבאמת הבועל היה שוגג ובכה"ג אפשר דהיא מותרת להבעל ובועל ועיין בב"ש סי' י"א ובמלמ"ל פ"ב מסוטה ואף אם נימא כיון שהיא מזידה אסורה מ"מ באמת אין זה ברור ולפי מה שנראה מהנימוק"י מה דנאסרת להבועל אינו רק מתורת קנס וכל שהי' שוגג למה נקנסו וכאן הוה שוגג ואנוס דמנין הי' לו לידע שזו כבר נתקדשה וגם לא בא עליה בזנות אבל תמהני דלמה לא פירש כפשוטו דלכך לא חיישינן כדי שלא נוציא לעז על הבנים ולכך בארוסין לא חיישינן וכן הבינו התוס' בד"ה והא ר"א וע"ש במהרש"א ודבריו קצת צ"ב דמה שייטי' דבעל אחר בהך דפרכינן ואסרינן על גברא דהא לא פריך רק על הך בעל דיצא קול שנתגרשה ממנו וא"כ בודאי לא שייך כלל החשש לעז ולא שייך גם לומר דמגרש ראשון ונושא שני דהא בחד בעל מיירי וצ"ל דהמהרש"א הקשה דגם אם קושית התוס' הי' דנוקי באירוסין ויצא קול שנתגרשה כבר מ"מ קשה באירוסין ל"ש חשש לעז וע"ז כתב דמ"מ החשש הוא בשביל פסול בנים וזה לא שייך באירוסין ודו"ק ועיין בש"ס דר' שישא ס"ל אף מגרש שני ונושא ראשון מ"ט אמרו עיינו רבנן בקידושין וקידושי טעות הוה ופירש"י דעיינו רבנן בקידושי שני והוה קידושי טעות והקשה המהרש"א למה לא אמר להיפך דעיינו רבנן בקידושי ראשון והוה קידושי טעות. ולפענ"ד נראה דאם הי' באמת קידושי ראשון קידושי טעות היה מקום להשני להוציא לעז ויאמר דאם הי' יודע שהקידושי ראשון הי' קידושי טעות שוב לא הי' מגרשה כלל וכעין דאמרו בהמגרש את אשתו משום שם רע וא"כ שוב היה מקום לפסול הגט ולכך פירש"י דקידושי ראשון הי' טעות ודו"ק.