שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ג (ז׳)

והנה בהא דאמרו ואסרינן לה אגברא והא א"ר אשי קלא דבתר נשואין לא חיישינן והקשה המהרש"א דלמא קאי הך דמגורשת לענין שאם מת בעלה תהי' מותרת לכהן דאז הוה לענין השני כקלא דקודם נשואין וכעין דאמרו בגיטין דף פ"א לענין תצא וצריך בדיקה דתצא משני דהוי קלא דקודם נשואין ע"ש ולפענ"ד נראה דבאמת צ"ב דמה זו סברא דנחוש אח"כ לקלא דבתר נישואין דהא כל שהי' קלא בתר נשואין ול"ח לה ומותרת לבעלה וע"כ דבטלוה לקלא ואמרו דשקר הוא ואיך נחוש אח"כ לאחר שמת וכעין שכתב הראב"ד פי"ח מא"ב דכל דמותרת לבעלה ואמרינן דעיניה נותנת באחר מותרת אח"כ ואף הרמב"ם יש לומר דמודה כאן דכבר נתבטל הקול וצ"ל כיון דשם לא הי' רק קול שכתב וצריך בדיקה אי קרי לנתינה ג"כ כתיבה וכיון דל"ח לקלא דבתר נשואין א"כ שוב לא הי' צריך בדיקה אז לענין בעלה הכהן וא"כ לא נתבטל הקול כלל רק דכל שלא בדקו לא הי' אפשר לה לאסרה על בעלה ולכך חיישינן שפיר שמא גרשה אח"כ וכעין דאמרו שם שמא סמוך למיתה גירשה ולכך אסורה לשני אבל כאן דאם מותרת לבעלה ע"כ דבטלוה לקלא שוב אין מקום להחזיק הקול אח"כ וז"ב כשמש ודו"ק: