שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ג (ו׳)

והנה הא"מ סי' מ"ו הקשה בהא דיצא קול מגורשת הרי זו מגורשת והיינו משום קלא והא הקול הוה בתרי מתרי או בחד מתרי כשרים ועכ"פ עד מפי עד הוה ובאיסורין נאמן וכבר כתב הרמב"ם במי שהעיד שזו גרושה איסור בע"א הוחזק וא"כ למה לי קלא ת"ל דהוה עד באיסורין וגם עד מפי עד נאמן. ולפענ"ד ל"ק דדוקא אם לא הוחזקה בא"א נאמן העד ועיין בפ"י בק"א לקידושין דף ס"ג וא"כ כאן שהוחזקה באשת איש היאך אסרינן על גברא וגם במקודשת ומגורשת כל דהוחזקה באשת איש אינו נאמן ע"א ובזה יש ליישב הרבה קושיות בהא דפריך הש"ס ואסרינן להאי גברא ולא נפניתי כעת וע"כ כל מ"ש עדן צ"ע עד כי יזכני ד' ואחזור שנית ע"ז בל"נ ועיין ברמ"א סי' מ"ו בסוף הסימן שכתב דכל שיצא הקול בתחלה נאמנת והאחרונים תמהו עליו ולפענ"ד נראה דניהו דקלא דבתר נישואין ל"ח היינו כשלא הי' הקול תחלה אבל כל שהיה הקול תחלה והכניסה עצמה בספק וגם הבעל ידע מהקול א"כ פשיטא דנאמנות ולא שייך בזה דאתה אסרה על בעלה דהוא אפסיד אנפשיה דהא הקול ידוע הי' והקול נצמח ממה שלקחו עדי שקר כמבואר בשו"ת הרא"ש שם וגם שייך שויא אנפשה חתיכה דאיסורא דל"ש לומר דמשועבדת לבעל דהא הוה ספק על גוף השעבוד אם התחיל השעבוד ובכה"ג שוב נאמנת על עצמה דאם נתקדשה להאחר שוב לא תפסו בה קידושין של זה וזה ברור לפענ"ד: