שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ג (ג׳)

והנה בגוף הענין דקלא הי' נראה לפענ"ד דאינו רק ספק בלבד וחיישינן לזה ולפ"ז בקידושי דרבנן אין לחוש לקול וא"כ שוב אין מקום לקושיתו דלמה לא ניחוש אם האמתלא שקר דבאמת אינו רק ספק וכל שהי' אמתלא עמו א"כ מה"ת לאחזוק ריעותא ולומר דלמא האמתלא שקר וכבר כתב הש"ך ביו"ד סי' פ"ג דכל דאין כאן ריעותא לא מחזיקין ריעותא וא"צ לברר כלל אף דברוב צריך לברר וה"ה בזה כל דיצא קול ושוברו עמו א"כ לא הי' כאן ריעותא כלל ומה"ת להחזיק ריעותא. איברא דלרבה בר ר"ה דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים א"כ בזה כל שנתחזק הקול רק שיצא אח"כ אמתלא בכה"ג נראה לפענ"ד דבודאי כל שנתבטל האמתלא אח"כ שוב נשאר הקול לקדמותו. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו גבי הא דאקדשא לבר בי רב וא"ל על תנאי קדיש דלא אזיל לבי חוזאי ואמרו כיון דבעידן דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא וכתבו התוס' דפליגא דרבה דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים ולפמ"ש אין ראיה דשם אפילו רבה בר ר"ה מודה דכוון דעכ"פ כבר אתחזק לב"ד הקול אף שיש אח"כ אמתלא אבל מ"מ צריך דרישה וחקירה אם אמת האמתלא דכבר נתחזק הקול וז"ש לאו כל כמינך דמחזקת לאמתלא וצריך שיהי' דבר ברור ודלמא יתברר אח"כ ששקר האמתלא וכמ"ש. ומן האמור נראה לפענ"ד במה שנסתפקו בשו"ת פני משה ומהראנ"ח אם בקידושי דרבנן חוששין לקלא ולפענ"ד כהפ"מ דכיון דהקול אינו רק ספק בעלמא וא"כ כל בדרבנן ספיקו להקל ובפרט שיש לה חזקת פנויה. וראיתי בישועת יעקב ס"ק א' שכתב שהדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד אם ביצא קול שהוא חלוצה אי חוששין לקול וכ"כ במלמ"ל פ"ט מה"א. ולפענ"ד נראה דכל שיש ספק בזה נ"מ לאיסור תורה ולדרבנן א"כ כיון שלענין האיסור תורה חיישינן לקלא וא"כ מחזיקין הקול לאמת לענין תורה גם לענין דרבנן חיישינן וכעין מ"ש מהרי"ש חיון לענין ברכה רביעית דבהמ"ז דכיון שנסתפק על כל הד' וצריך לחזור שנית על השלשה ברכות של תורה צריך לחזור גם על הרביעית דהוא דרבנן כדי דלא ליתי לזלזולי והובא במ"א סי' קפ"ד ולפ"ז בחליצה דאיסור' נ"מ לאיסור תורה א"כ אף לענין חשש של דבריהם בחליצה לכהן ג"כ חיישינן אבל בקידושי דרבנן דגוף הקידושין דרבנן לא חיישינן לזה דאינו רק ספק דרבנן.