שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ב (ז׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה כ"ז אם נימא דפקוח נפש אינו רק דחויה ובזה יש לומר דאדחי לקל ולא לחמור משא"כ אם נימא דהותרה פקוח נפש א"כ שוב אפשר דאין נ"מ בין קל לחמור דאף דכל שאפשר בקל לא הותר החמור מ"מ אינו עובר בלאו כנלפענ"ד. ויש לתלות הענין במה דנחלקו בזבחים דף ל"ג אי אמרינן מדאשתרי אשתרי ומחלק שם בין מדאשתרי אשתרי ובין אם הוא רק דחויה ולפמ"ש רבא הסברא להיפך יש לומר דגם בפקוח נפש הוא להיפך ועיין בתוס' שם וביבמות דף ח' ובתשו' הארכתי בזה ואולי יש לתלות הענין בזה אף שיש לחלק בין השווים ודו"ק היטב. שוב ראיתי שהדבר מוכרח מהא דאמרי במנחות אמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות בעוקץ אחד ושלשה בשתי עוקצים דאסר לקוץ דמרבה בקצירה וכן קי"ל בסי' שכ"ח ועיין בשו"ת רמ"א סי' ע"ו ובשאגת ארי' סי' נ"ח ומבואר שם דאם עבר וקצץ אותו שיש בו רבוי קצירה דאסור ואף דיש לדחות מ"מ המעיין בשו"ת שאגת ארי' סי' נ"ח שם ימצא דמבואר דבכה"ג דמאכילין הקל הקל אם עשה החמור חייב דלזה לא נתן לדחות ע"ש ודו"ק ויתכן יותר דאל"כ יקשה הא כל שיש חולה לפנינו לא שייך חילול שבת דניתן לדחות בשביל החולה ולמה יתחייב וע"כ דכל שיש לקיים הפקוח נפש ע"י דחי' קלה אסור לדחות בחומר האיסור ודו"ק היטב.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.