שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ב (ד׳)

ובזה נראה לפענ"ד הא דנקט ביומא דף כ"ג מאכילין אותו הקל הקל תחלה ולא נקט אצל החולה עצמו. ולפמ"ש אתי שפיר דהחולה בעצמו א"צ לדקדק כ"כ ואף אם יאכל החמור לא יענש משא"כ מי שמאכיל אותו הוא אסור לספות בידים להחולה איסור החמור וז"ב לפענ"ד: והנה יש להסתפק בטומאה דלא הותרה בציבור רק דחויה והיכא דאיכא טהורים בבית אב אחד או במשמר האחרת היאך הדין אם עברו הטמאים ועשו בטומאה אם אינם חייבים כרת כיון דאם לא היו טהורין היה נדחה הטומאה בציבור. ולפענ"ד נראה דבכה"ג חייבין דעכ"פ לאותן הטמאים לא נדחה הטומאה רק בשביל הציבור ויחיד נדחה לפסח שני רק משום ציבור נדחה וכל דלהציבור אפשר בטהרה פשיטא דהם עשו עבירה דלהם לא נדחה הטומא' כלל. וראיה ברורה מהא דדחקו זבים וזבות ונדות וכדומה ונכנסו לעזרה דחייבין על ביאת מקדש וכמבואר בפסחים דף צ"ה ומשום דלגבייהו לא נדחה הטומאה וה"ה בזה ואף דבדחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין אף שלא הותרו רק לעזרה וכדאמרו שם וכן פסק הרמב"ם פ"ד מביאת המקדש הלכה י"ב י"ג היינו משום דכבר נדחה לגבייהו עכ"פ לעזרה נדחה גם להיכל ומשום דממעט מקרא אבל במה שלא נדחה גבייהו כלל אף לעזרה ממילא נשארו בחיובם וה"ה לענין אם יש בית אב הטהורים וכמ"ש משא"כ לענין חולה דלגבי' הי' נדחה והוא בהול לדקדק בזה וכמ"ש ובאמת שלכאורה יש לדחות מ"ש ראיה מיכול להצילו באחד מאבריו דשאני התם דמ"מ יש כאן שפיכות דמים רק שלהצילו את הנרדף התירה התורה וכל שיכול להציל באחד מאבריו שוב איכא שפיכות דמים משא"כ בזה מ"מ נראה כיון דעכ"פ אם לא הי' יכול להציל באחד מאבריו כגון שלא ידע לכוין הי' פטור והיה עושה מצוה ואפ"ה חייב ביכול להצילו באחד מאבריו מכ"ש בזה דיכול לחיות ע"י הקל למה יעבור על החמור ולכאורה היה נראה לי טעם הדבר לחלק בין האיש הנרדף בעצמו לבין אחרים דבאמת כיון כל שיכול להציל הרי הוא עושה מצוה א"כ שוב הוה כטעה בדבר מצוה ועשה מצוה רק שנעש' עבירה ג"כ על ידו דקי"ל דיבמתו נדה בעל פטור שעשה ברשות משא"כ באשתו נדה בעל דחייב והי' לו לשאל' כמבואר בפסחים דף ע"ב וברמב"ם פ"ד משגגות וה"ה בזה האחר היה בידו לדקדק ואינו בהול כ"כ א"כ לכך חייב משא"כ הנרדף דבהול על נפשו א"כ הוה כטעה בדבר מצוה ועשה מצוה ולא הי' לו לשאול ולדקדק דהא בהול על נפשי וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו בסנהדרין דף מ"ט דא"ל מ"ט קטלית לאבנר א"ל גואל הדם דעשהאל הוה א"ל עשהאל רודף הוה א"ל הי' לו להצילו באחד מאבריו א"ל לא יכול לי' א"ל השתא בדופן החמישית כיון לי' וכו' ובראשית ההשקפה תמהתי דמה יענה רבינו שאמר דאין ממיתין אותו בב"ד ושם משמע דהרגו בסנהדרין ומצאתי בכ"מ פ"ט ממלכים ה"ד שהקשה כן על הרמב"ם ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הכנה"ג הקשה על הרא"ם דבנרדף עצמו לא שייך לחלק בין יכול להצילו באחד מאבריו וכ"כ בזה בתשו' ליישב ולפמ"ש יש לומר דכל הטעם הוא דהו"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה רק שנעש' בזה עבירה אחת אבל המצוה במקומ' שהרי מצוה להציל הנרדף ולפ"ז זהו בעלמא אבל כאן שבאמת אבנר התחיל ואמר יקומו הנערים ויצחקו לפנינו רק שאח"כ נעשה עשהאל לרודף שרדף אחר אבנר אבל כאן לא שייך לומר דעשה מצוה בזה שהציל עצמו דבאמת הוא התחיל בעבירה כמו שאמר לו יואב אח"כ שהוא גרם כל זאת וא"כ כל שיכול להציל פשיטא דנתחייב וז"ב.