שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ב (ל׳)

והנה בהא דפריך הש"ס חטא אלו ח"כ ורמינהו אלו נערות שיש להן קנס ומשני ביכול להציל באחד מאבריו ור"י בן שאול הוא וקשה כיון דבאמת שם לא הרגו רק דהוה ח"מ שוגגין כמ"ש רש"י שם א"כ קשה כל דלא רדפו להציל כלל רק שהיה יכול לרדוף א"כ בכה"ג נראה דל"מ ח"מ שוגגין כיון דיכול להיות דהיו יכולין להצילו באחד מאבריו וא"כ כל שלא רדפו כלל אפשר דל"מ כלל ח"מ שוגגין דיכול להיות דאם היו רודפין היו יכולין להציל באחד מאבריו ומה מקשה הש"ס והיא קושיא נפלאה לפענ"ד ולפמ"ש למעלה בשם המלמ"ל דהנרדף בעצמו א"צ להציל באחד מאבריו שוב א"ש דעכ"פ לגבי הנרדף הו"ל מיתה ותשלומין וח"מ שוגגין פטורין והש"ס מתרץ דמיירי דיכול להציל באחד מאבריו וריב"ש היא והיינו כמ"ש למעלה דריב"ש ס"ל דאף הנרדף עצמו אסור להרוג אם יכול להציל באחד מאבריו. איברא דלפ"ז יקשה דאכתי הו"ל מיתה לזה ותשלומין לזה דהרי הקנס של אב הוא והאב יכול להציל באחד מאבריו וצ"ל דקושית הש"ס מהך דנתארסה ונתגרשה דקנסה לעצמה והו"ל מיתה ותשלומין לגבי דידה שהוא הנרדפת וכמ"ש הריב"א בתוס' כתובות ל"א. ובזה מיושב היטב קושית הנוב"י מהד"ק סוף חלק אהע"ז שהקשה דהרמב"ם השמיט כל תירוצי הש"ס ואוקומתות שם ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם השמיט אותן מחמת דמיירי בנתארסה ונתגרשה וא"כ ל"ק קושית הש"ס ודו"ק. ובחידושי אמרתי בישוב דברי הרמב"ם דהנה התוס' הקשו ביבמות דף נ"ט דמה פריך הש"ס הא קנס לא מחייב רק בגמר ביאה ממש. ואמרתי בזה דהנה כלם הקשו איך חייב קנס באונס הא יש לחוש שמא סופה ברצון כדאמר אבוה דשמואל וכתבו דהו"ל א"י אם פרעתיך ולפ"ז כאן דעד גמר ביאה לא נתחייב בקנס רק אח"כ הו"ל א"י אם נתחייבתי דכל שנתרצית הרי מחלה אמנם זה באותן עריות שהקנס לעצמה אבל הרמב"ם דמיירי באותן שהקנס לאביה שוב ל"ק קושית הש"ס דיש לומר דהקנס מגיע על סוף ביאה ודו"ק היטב: