שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ב (כ״ח)

והנה בגוף הדבר שהנרדף אם יכול להציל באחד מאבריו אי נהרג עליו לפענ"ד הטעם פשוט שהרי הבא להורגך השכם להרגו וא"כ הוא מותר להרגו שהרי עליו בא וכדגילתה התורה במחתרת. ובזה נראה לפענ"ד דבר חדש ליישב הך דסנהדרין דף מ"ט דהרי כל הטעם הוא משום דהבא להרגך השכם להרגו והנה זה נלמד ממחתרת והרי אמרו בסנהדרין דף ע"ב דבעינן שיהיה ברור כשמש וע"ש ברש"י ותוס' ולפ"ז באבנר דלא היה ברור לו שבא עשהאל להרגו וגם מסופק הי' אם יכול להרגו שהרי א"ל להיפך נטה לך ויוכל להיות שעשהאל לא רצה להרגו רק להראות גבורתו וכדומה ובזה בודאי נהרג עליו כל שיכול להצילו באחד מאיבריו וז"ב כשמש: ובזה נראה לפענ"ד ליישב הך דסנהדרין דף ע"ד ולפענ"ד הוא דבר חדש כיון דכל הטעם משום שהבא להרגך השכם להרגו ולפ"ז שם שהכה את האשה ויצאו ילדיה דאם נימא דמותר להרגו שוב יהיה ח"מ שוגגין ויפטר מדמי וולדות ויפסיד לבעל האשה בזה לא התירה התורה להנרדף להרג אותו רק להצילו באחד מאבריו שלא להפסיד לבעל דמי ולדות דהתור' חסה על ממונו של זה וכדכתבו התוס' בכתובות דף ל"ב כעין זה לענין ממונא לקולא וע"כ בזה גם הנרדף נהרג עליו וז"ב. עוד נראה לפענ"ד דבר חדש דע"כ לא אמרינן דהנרדף פטור אף שיכול להציל באחד מאבריו היינו דוקא אם אין כאן רואים רק שהנרדף והרודף לבדם בשדה דאז טרוד מאד בהצלת נפשו אבל כל שיש רואים הרבה ויכולין להצילו אז גם הנרדף אינו בהול על נפשו וכל שיכול להציל באחד מאבריו שוב נהרג עליו. ומה מאד מדוקדק בזה מ"ש רש"י בדף ע"ד ד"ה ויכול פירש"י הנרדף או רואהו ואח"כ כתב בד"ה א"א כגון שיכול הרואה להציל ודקדקו בשו"ת מ"ב הנ"ל דלמה בתחלה מזכיר הנרדף והרואה ואח"כ כתב הרואה ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר תלוי כל שיכול הרואה להציל שוב גם הנרדף נהרג עליו דלא טרוד כ"כ ואינו בהול על נפשו שהרי יש מצילים הרבה שיכולין להציל באחד מאבריו ולמה יהרגהו חנם וזה נכון: