שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ב (כ״ז)

ודרך אגב אזכור מה שהאריך בשו"ת חות יאיר סי' ל"א וכמדומה שגם הכנה"ג באו"ח בהגהות על רש"י ומזרחי פ' וישלח שרמז המלמ"ל מוזכר ג"כ קושיא זו בהא דאמרו בסנהדרין דף מ"ט היו לך להצילו באחד מאיבריו והרי אבנר הי' הנרדף בעצמו וא"צ לדקדק בזה. ולפענ"ד לק"מ דהרי כל הטעם דנרדף אינו חייב הוא משום שהוא בהול על נפשו וטרוד להציל נפשו וא"י לכוין שיציל באחד מאיבריו של הרודף והרי המעיין במקרא שמואל ב"ב שם מבואר דאבנר בקש מעשהאל שיטה לימין או לשמאל ולא אבה ואח"כ אמר לו סור לך מאחרי למה אככה ארצה ואיך אשא פני אל יואב אחיך א"כ ראינו שלא היה טרוד בהצלת נפשו שהרי ביקש ממנו שיסיר ממנו כדי שלא יצטרך להרגו וא"כ שוב יקשה למה לא הצילו באחד מאיבריו וא"כ כל שהרגו חייב עליו דהו"ל מזיד גמור וז"ב כשמש. ומה שהקשה בשו"ת מי באר סי' ז' מהא דאמרו בסנהדרין דף ע"ד דריב"ש יליף דניתן להצילו באחד מאבריו נהרג עליו מדכתיב דישלם דמי ולדות והלא אכתי קשה דלגבי הנרדף עצמו ניתן להצילו ואכתי הו"ל מיתה וממון. ולפענ"ד בפשיטות ל"ק דכל הטעם דניתן להצילו בנפשו לגבי הנרדף היינו משום דטרוד והו"ל כשוגג וא"כ היינו דאם הרגו אף שהי' יכול להציל באחד מאבריו אינו נהרג אבל מכל מקום לא מקרי חיוב מיתה שיפטר עי"ז מממון דבאמת לא ניתן להצילו בנפשו שיהיה תורת מיתה עליו עד שיהיה מקרי חייבי מיתות שוגגין רק כל שהרגו אינו חייב הנרדף דהו"ל טרוד וכשוגג נחשב אבל מכל מקום זה חייב לשלם דמי ולדות דלא מקרי ניתן להצילו בנפשו שיהיו מקרי עי"ז ח"מ שוגגין וז"ב כשמש. אמנם בגוף הקושיא מהך דריב"ש לפענ"ד הדבר ברור דבזה נחלק ריב"ש עם רבנן דריב"ש ס"ל דגם הנרדף אם יכול להציל באחד מאיבריו נהרג עליו וכדמוכיח מקרא אבל רבנן פליגי עליה וכדאמרו בסנהדרין דף נ"ז דכיוצא בו דשפיכת דמים לא משכחת לה רק אליבא דריב"ש וע"ש ברש"י שפירש באם הנרדף יכול להציל באחד מאבריו וכן פירש בדף ע"ד בדברי ריב"ש וא"כ שפיר יליף ריב"ש מזה אבל רבנן פליגי בזה דאינו נהרג וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה דק"ל טובא דאיך אפשר דרבנן יפלגו על ריב"ש וגם ריב"ש לא צריך ללמוד ממקרא דפשיטא דכל הטעם דרודף הוא משום דיליף מנערה המאורסה או משאר קראי והיינו מטעם דפיקוח נפש הוא וא"כ כל שיכול להציל באחד מאיבריו למה לא יהרג עליו. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הלימוד מקרא דגם הנרדף אף שהוא טרוד להציל נפשו אפ"ה צריך לשער ולהציל באחד מאבריו וזה באמת חידוש גדול ובזה נחלקו רבנן עליו ודו"ק.