והנה במה שהארכתי למעלה בהא דס"ל לר"ה דשמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בחנוכה בין בשבת בין בחול ואמר הטעם דכבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והקשו התוס' דל"ל בשבת טעם זה והא כבתה זקוק לה ובשבת אסור להדליק וכ"כ דברים רבים בזה וכעת נראה לפענ"ד דהנה רש"י פירש דכבתה זקוק לה וחיישינן שמא יפשע ולא יתקן ולא כתב שמא ישכח ולא יתקן וכתב הפ"י דבאמת אם הוא אנוס וא"א לתקן לא אכפת לן רק דחיישינן שמא יפשע ולא יתקן ע"ש ולכאורה לפמ"ש הפוסקים דכל דבדיעבד מותר בלי הדחה לא חיישינן שמא ישכח ולא ידיח א"כ כאן דבדיעבד כל שהיה אנוס מותר אף שלא ידליק אח"כ א"כ למה נחוש. אמנם לא דמי דשם לא חיישינן שמא יפשע וכאן חיישינן שמא יפשע ולא יתקן ובכה"ג שפיר חיישינן. ולפ"ז נראה לפענ"ד דבשבת דאסור להדליק שוב הוה כאונס גמור וא"כ לא חיישינן שמא לא ידליק אח"כ וכ"כ הפ"י. אך לפענ"ד נראה להוסיף נופך דהנה הט"ז ביו"ד סי' צ"א כתב דכל שיש לפנינו איסור ברור אף בכה"ג דמותר בדיעבד בלי הדחה אסור דכיון דכעת עושה ברור ע"ש ולפ"ז לכך הוסיף ר"ה דבשבת אסור דמותר להשתמש לאורה וחיישינן שמא יטה א"כ עושה כעת איסור ברור ושוב חיישינן שמא ישכח אף דבדיעבד מותר ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״א (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.