וראיתי בשער אפרים שם שרצה לומר דהטעם דאסור משום דכיון דבעי שיעורא להדלקת נר חנוכה כמו חצי שיעור ושוב הוה כתות מכתת שיעורא והא דמותר להדליק בשמן שריפה אף דכתותי מכתת שיעורא היינו משום דבשמן שריפה מותר להנות בשעת ביעורו כמו תרומה טמאה ע"ש ולדבריו שוב יקשה למה אין מדליקין בשמן שריפה בחול בחנוכה דהא מותר להנות בשעת ביעורו אבל תמה אני על דבריו הקדושים דהנאת של כילוי אסור וכאן הוה הנאה של כילוי ואסור. ובגוף דבריו הקדושים שכתב דשייך כתותי מכתת שיעורא דבריו תמוהין כמ"ש בשב יעקב חלק יו"ד סי' נו"ן דהשיעור אינו צריך רק משום פרסום הנס והרי מכל מקום כשדולק רואין שדולק ונתפרסם הנס ואטו בעינן שיהיו בו שיעור בעין ע"ש ודבריו נכונים ומסתברים וכיוצא בזה מבואר בסי' שס"ג ס"ח באו"ח לענין לחי מעצי אשירה ע"ש בב"י. שוב ראיתי בשער אפרים שכתב דנר חנוכה כיון דהוה מהנקברין ל"ש כתותי מכתת שיעורא וכאן רשאי לשרוף דל"ש כאן אפר.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״א (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.