שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״א (ל׳)

והנה בשבת ר"ח טבת פ' מקץ תרי"ז הקשה אותי עלם משכיל בשם הרבני המופלג מוה' משה זאב מזוזה ני' בהא דכתב רש"י כבתה זקוק לה וחיישינן שמא יפשע והפ"י תמה למה כתב שמא יפשע ולא כתב שמא יארע לו אונס וע"ז הקשה הוא דדברי רש"י הן ש"ס מפורש דאמרו בפסחים דף צ' דלכך אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דחיישינן דלמא פשע ולמה לא אמר שמא יארע לו אונס וע"כ דאין נ"מ בזה וחיישינן דלמא פשע וה"ה כאן. והשבתי דבאמת קושית הפ"י יקשה שם ג"כ ולא עוד דשם קשה יותר דלמה ניחוש שלא ירצה לטבול לאכול הפסח שהוא בכרת אמנם נראה דשם לרבותא קתני דל"מ אם יאנוס ולא יהיה ראוי לטבול דאז באמת לא יהיה אף ראוי לאכילה ובודאי לא יצא אלא אף אם יהי' ראוי לאכילה דהיינו שהי' בידו לטבול והו"א דאכילה לא מעכבא דקי"ל אכילה לא מעכבא רק דבעי שיהיה ראוי לאכילה וכמ"ש הלח"מ פ"ד מק"פ וע"ז קמ"ל דכל שבעת אכילה אינו ראוי לאכילה אף שהי' בידו קודם לטבול ל"מ וא"כ רבותא קמ"ל בזה אבל כאן קשה. עוד נראה לי דחז"ל עשו זאת לזירוז שאם נימא דשוחטין וזורקין על ט"ש יבא לפשע דיסבור שיש לו זמן לטבול וכבר שו"ז עלי וב"כ וב"כ יעבור הזמן וע"כ עשו תקנה שלא ישחטו ויזרקו עליו כדי שלא יפשע ודו"ק היטב אבל כאן רק בכבתה אין זקוק לו וא"כ אף דיהיה אונס סגי ולא שייך שיפשע דהא הוא רק מקרה שנכבה ודו"ק: עוד יש לי לומר דמה דחשו דלמא אתי למפשע הוא בשביל דכיון דהוא טמא ופטור מפסח ראשון כשהיה טמא מת וגם אם הזיד בשני פטור כמ"ש הרמב"ם פ"ה מק"פ ה"ג א"כ גם בטמא שרץ יוכל לטעות ויפשע ולא יטבול באמרו שנקרא גם הוא טמא וא"צ ק"פ כלל ודו"ק: