ומעתה מיושב היטב דברי הכו"פ הנ"ל דשפיר מביא ראיה דיש בישול דאל"כ כיון שכעת אינו דרך בישול שוב לא שייך איסור תורה דהא כבר נתבשל וא"כ שוב הוה גזירה לגזירה וע"כ דיש בישול אחר בישול וא"כ לא גזרינן רק העלאת בשר עוף אטו בהמה וליכא גזירה לגזירה ובזה מיושב היטב דברי הט"ז ריש סי' פ"ח שכתב אף דכשיאכלם יחד ג"כ ליכא איסור דאין איסור אלא דרך בישול יחד מכל מקום בכה"ג גזרו גזירה לגזירה ודבריו תמוהים דאף כשיבשלם יחד ליכא איסור תורה בבשר עוף בחלב וכבר תמהו בזה האחרונים ובספר קרן אור האריך בזה ולפמ"ש אתי שפיר דכוונת הט"ז כיון דאינו דרך בישול יחד א"כ אף אם נגזור אטו העלאה בהמה לא הי' אסור לזה אמר דבכה"ג גזרינן גזירה לגזירה דבבהמה היה אסור משום הבישול עצמו וכמ"ש ודו"ק היטב. ועתה נעתיק עצמינו לדברי זקני בשער אפרים שכתב בזה משום דמצות לאו להנות נתנו ובדרבנן להנות נתנו והאריך בדברי הרז"ה ובזה כבר הארכתי בתשובה אחת ליישב דברי הרז"ה והרשב"א שמביא. אבל בגוף דברי זקני הגאון שכתב דכאן שייך מצות לאו להנות נתנו רק דבדרבנן אסור לפענ"ד נראה דכאן ליכא בית מיחוש דבאמת בב"ח אסור בהנאה והוא מהנקברין ומ"מ בכה"ג שמדליק ליכא למיחש כלל דאף דכל הנקברין לא ישרפו כמבואר בתמורה סי' ל"ד משום דאתה מיקל באפרן דזה אינו דכאן כיון דאסור להשתמש לאורה ואף כל מה שנותר מהשמן עושה לו מדורה ומדליקו כמבואר באו"ח סי' תרע"ז בשם השאלתות משום דהוקצ' למצותו וא"כ שוב לא יבא להקל באפרן ואחר שידלק השמן כלו מה יש לחוש לה ואפר של הפתילה הא זה אינו בא רק משום בלוע דבב"ח והוה כשאר איסורין ודוקא בב"ח עצמו אסור בהנא' משא"כ אותה פתילה דאינו רק בלוע מבב"ח ופשיטא דאפרן שרי וגם הפתילה בעצמה הוקצה למצותו ואסור וא"כ ליכא שום חשש ולמ"ד דמותר להשתמש לאורה שוב אין מקום לדברי זקני כמ"ש בעצמו דהא יש לו הנאת הגוף בהדי מצותו ורק משום דאסור בהנאה ואסור להשתמש לאורה וא"כ מצות לאו להנות נתנו וא"כ שוב ליכא שום חשש. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' בשבת דף כ"א שהקשו בהא דאמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והקשו בתוס' דמהיכן מוכח דלמא אסור להשתמש לאורה והא דאסור בשבת משום דכבתה זקוק לה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת המהרי"ט והפ"י הקשו בהא דכלל כל השמנים והא איכא שמן שריפה ומ"ט יפסול בחול וכתבו משום דאסור בהנאה ע"ש ולפ"ז אם נימא דאסור להשתמש לאורה שוב מצות לאו להנות נתנו וליכא שום איסור בשמן שריפה בחול ואנן ס"ל דאף בדרבנן מצות לאו להנות נתנו ולכך ע"כ דמותר להשתמש לאורה והוה הנאת הגוף בהדי מצוה וז"ב ודו"ק: עוד יש לי לומר בפשיטות דבאמת בשבת לא שייך החשש דכבתה זקוק לה ודלמא יפשע דהא בלא"ה לא יפשע דצריך לאורה משום שלום בית ובודאי העכו"ם ידליק עבורו והוא יאמר לעכו"ם מע"ש וגם הוה שבות במקום מצוה ולכך ע"כ משום דמותר להשתמש לאורה מיהו כיון דכבתה זקוק לה שוב לא יועיל כשידליק ע"י עכו"ם דכל שזקוק לה צריך להדליקה בעצמו מבע"י דאפשר כל שהדליקו בעצמו אף דנכבה שוב יכול להדליקו ע"י עכו"ם וצ"ע בזה:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״א (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
