והנה שאל אותי החריף מוהר"מ מיזיש ני' בהא דאמרו דשמן שריפה אסור להדליק נר שבת מתוך שמצווה עליו לבערו גזירה שמא יטה וע"ז הקשה דלפמ"ש הרשב"א בחידושיו לשבת דף כ"א דאסור להשתמש לאורה אפילו תשמי' של מצוה ומטעם דכל שמשתמ' ממצוה זו למצוה אחרת נראה כביזוי מצוה דמחזי כמאן דלא חביבה לי' מצוה זו ועביד לי' תשמי' למצוה אחרת וא"כ ה"ה בזה דכיון דשמן שריפה מצוה לשרפו א"כ מחזי כמאן דמבזי למצוה זו ומשמש עמה למצוה אחרת והשבתי דל"מ לשיטת רש"י דהוא רק משום תקלה שלא יכשל בה לאכלה א"כ לא שייך מבזה המצוה דהא אינו מצוה רק מחשש תקלה אלא אף לשיטת התוס' בשבת דף כ"ה בד"ה כך דמדאורייתא הוא דדמיא לקדש ע"ש אפ"ה הרי כיון דהתירה תורה להנות ממנו בשעת שריפה ולא הקפידה תורה ע"ז ועיין בתוס' דף כ"ד ד"ה לפי א"כ פשיטא דהיה יכול להדליקה לשם מצוה נר שבת דהא לא קפדינן אם בשעת שריפה נהנה ממנה ולא מחזי כמאן דמבזי למצוה דהרי אף תשמיש של חול מותר להנות מכ"ש מצוה דמצות לאו להנות נתנו וגם אינו עושה שום מעשה במה שמשתמש לאור והרי בשעת ביעורו מותר להנות ממנו ולא אכפת לן כלל בזה וא"כ לא מבזה המצוה כלל וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״א (כ״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.