והנה אין להביא ראיה מכאן דמבואר דכל שלשריפה קאי א"צ עיבור צורה דכאן כיון שאין ספק כלל פשיטא דאף דלא היה עומד לשריפה ל"צ עיבור צורה דכל דצריך לשרפו א"צ עיבור צורה כמבואר בה"ה וע"כ לא כתב הרמב"ם רק בדבר שספק אם נפסלו. איברא דלכאורה משמע להיפך דהרי פריך אי לשריפה אתי למה לי עיבור צורה לשרפינהו מיד ומשמע דדוקא בעומד לשריפה בודאי אבל אין ראיה דיש לומר דשם פריך בפשיטות כיון דלשריפה עומד א"צ עיבור צורה. אמנם לפענ"ד יש ראיה מהא דמסיק הש"ס גזירה שמא יזדמנו להם כבשים אח"כ וע"ז מסיק דא"צ עיבור צורתן רק צורת הקרבתן והרי שם בתחלה היה ספק אם נפסלו אם יצטרך שריפה כלל שמא יזדמנו כבשים ואפ"ה כל שלא נזדמנו א"צ עיבור צורה כל שנתברר אח"כ שלא הי' כבשים ומכ"ש בזה שהיו מתחלה עומד לשריפה למה יצטרך עיבור צורה ודו"ק היטב.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״א (י״ט)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.