שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״א (י״ב)

והנה במ"ש למעלה בענין דאין מדליקין בשמן שריפה בלילה והבאתי דברי הנוב"י שהאריך בזה דמדברי רמב"ם נראה דס"ל דשורפין קדשים בלילה ותמה על הרמב"ם שבת"כ פ' צו מבואר דביום השלישי באש ישרף למד בנין אב שכל הנשרפין באש שלא יהיה רק ביום. הנה לפענ"ד ש"ס ערוך דמותר לשרוף קדשים בלילה דהרי אמרו במנחות דף מ"ו ע"ב דר"י אמר הטעם דלפי שאין שורפין קדשים ביו"ט ופריך הש"ס כיון דמצותן בכך לשרפינהו ומשני גזירה שמא יזדמן להם כבשים אח"כ ופריך הש"ס תינח כל זמן הקרבתן לבתר הכי לשרפינהו ומשני דמאי תעובר צורתן דקתני זמן הקרבתן והיינו דבאמת שורפין בלילה וא"כ מבואר דשורפין בלילה וד' יודע ששמחתי מאד בזה ומצאתי בשעה"מ פי"ט מפהמ"ק שקדמוני בזה. אך אחר העיון נראה לפענ"ד דאין ראיה משם דשאני התם דבאמת הש"ס פריך כיון דמצותן בכך לשרפינהו אף ביו"ט וע"ז משני גזירה שמא יזדמן להם כבשים וא"כ כיון דנשתנה מכל פסולי קדשים דהי' מותר לשרוף אף ביו"ט ממילא יצא גם בזה מכלל שאר פסולי קדשים ושורפין אף בלילה משא"כ בשאר פסולי קדשים שאין דינם בשריפה ואין מצותם בשריפה ממילא כשם שאין שורפין ביו"ט כמו כן אין שורפין בלילה שדומה לכל פסולי המוקדשין. ובזה מיושב קושית התוס' שם שהקשו דהו"מ למפרך דלשרפינהו בלילה כיון דמנותר לא יליף מדמסיק צורת הקרבתן ולפמ"ש אתי שפיר דבס"ד דלא ידענו שמותר לשרוף ביו"ט א"כ ממילא דמי לנותר ולכל פסולי המוקדשין דכשם שאסור לשרוף ביו"ט כמו כן אסור לשרוף בלילה ובנה אב לכל הנשרפים לענין שיהיה מותר לשרוף ביו"ט ממילא מותר גם בלילה וז"ב כשמש וא"כ אין ראיה משם. אמנם בגוף הדבר דדחה רבינו דברי הת"כ לפענ"ד היה נראה דהרי באמת אמרו בפסחים דף פ"ב דקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף אצטריך לגופי' דסד"א כל פסולי הקדש כגון לן וכו' דליתנהו בחולין אבל נטמא דבחולין נמי מפסיל אימא הואיל ואתעביד ביה עובדין דחול אימא לא תבעי שריפה וסגי לי' בקבורה קמ"ל ולפ"ז חזינן דטומאה כיון דאתנהו בחול ה"א דל"צ שריפה כלל וקמ"ל קרא דבעי שריפה ולפ"ז בשלמא בי"ט שפיר דמי לנותר משום דאדרבא כל דל"צ שריפה רק דגלי קרא פשיטא דלא דחי יו"ט ועכ"פ לא עדיף מנותר ופיגול דמצותן בשריפה ואפ"ה אין שורפין ביו"ט מכ"ש בזה דבאמת חידוש הוא וה"א דסגי בקבורה פשיטא דאסור לשרוף משא"כ לענין לילה דאינו רק דבר שמצותו בשריפה אינו נשרף רק ביום אבל כאן דבאמת חידוש הוא שחדשה תורה בשריפה וסגי בקבורה א"כ כיון דקבורה ודאי לא גלתה תורה שיהי' ביום פשיטא דאין לחוש אם שורפה בלילה. ובלא"ה נראה לפענ"ד דאף אם נימא דשריפה גם בזה הוא ביום מכל מקום אם מריצה לפני כלבו וכדומה ניהו דגם זה אסור ביו"ט כיון דהתורה אחשבה לשריפתו כמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז מכל מקום עכ"פ בלילה ודאי מותר להריצה לכלבו וכדומה דע"כ לא גלתה התורה רק דכל ששורפו באש לא יהיה רק ביום כמו כל הנשרפים ביום אבל מה שעושה שאר דברים גם זה מקרי מלאכה ניהו דביו"ט אסור אבל עכ"פ בלילה מותר בזה. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מ"ש רש"י דגם שאר מלאכות אסור דהתורה אחשבה לשריפתן דכתיב באש תשרף וכבר נודע קושית הפ"י בפסחים דף ה' דא"כ מנ"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה דלמא בשאר דבר והא דאינו נותנו לפני כלבו דאחשבה לשריפתו ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' כ"ז שהקשה כמה קושיות בזה וכמה קולמסין נשתברו בזה ולפמ"ש כוונת רש"י כיון דגוף השריפה חידוש הוא דהא גם בחול מפסיל ומהראוי דתסגי בקבורה וע"כ דהתורה אחשבה שיהיה בשריפה א"כ לכך כל מלאכה מקרי מלאכה ואסור דהתורה אחשבה בשריפה. ובזה יש ליישב מה שאמרו בפסחים דף מ"ו דאר"י קורא שם ומניחו עד הערב ומשמע דמותר לשרפו בלילה והא שריפת קדשים אסור בלילה וה"ה חלה דדמי לקדשים וכדאמרו בשבת דף כ"ה וכבר נתקשו בזה המפורשים ולפמ"ש אתי שפיר דלענין טומאה כיון דחידוש הוא מותר לשרוף בלילה ועכ"פ להריצה לפני כלבו וכדומה ודאי מותר וכמ"ש. אך ז"א דבאמת כיון דנתחמץ אח"כ וא"כ היאך מותר להריץ לפני כלבו והא נהנה בזה ורק בשריפה מותר להנות אגב ביעורו כמ"ש התוס' בשבת דף כ"ה וא"כ ע"כ דישרפנו בלילה וזה אסור. ניהו באמת יש לומר כיון דנתחמץ אח"כ עכ"פ מצותו בשריפה ומותר לשרפו בלילה דהרי הש"ס במנחות רצה לומר דאף ביו"ט כל שמצותו בשריפה מותר מכ"ש לענין לשרוף בלילה ודו"ק היטב. ובגוף סברת הש"ס דבנטמא כיון דבחול נמי מפסיל ה"א דסגי בקבורה היה נראה לפענ"ד דגוף סברת הש"ס היא דבשלמא בשאר פסולין דהפסול הוא מחמת שקדש נפסל בנותר ופיגול וא"כ הפסול בא בשביל שהיא קדש ובקדש גלתה התורה דלרוב חשיבתו צריך שריפה אבל טומאה דאיתא בחולין ג"כ ה"א דדינו בקדש כמו בחולין שהרי נתחלל ע"י הטומאה.