שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ׳ (ג׳)

מה שכתב לישב דברי המחנה אפרים ה' זכיה סי' ל"ג שהקשיתי עליו בחיבורי שואל ומשיב ח"ג סי' צ"ז דממ"נ אם ט"ה הוה ממון א"כ יש כאן בעלים ואם אינו ממון שוב הוה כהפקר ועוד שהרי בפירוש זכתה התורה מ"כ לכהנים וע"ז כתב מע"ל דלא דמי להפקר דכל טעמו של המח"א דאינו נעשה שליח לקבלה במתנה הוא מטעם דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והיינו להנותן וכמ"ש במח"א שם סי' כ"ח ובה' שלוחין סי' ז' א"כ בשלמא בהפקר דשייך מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' משא"כ במ"כ דל"ש מגו דזכי לנפשי' בישראל שוב הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים היינו לכהנים אחרים. ובזה ישב מע"ל דברי הפר"ח י"ד סי' ס"ג דכהן יכול לזכות המתנות לישראל וכתב הפר"ח דמיירי במכירי כהונה והכו"פ דחה דבריו דלמה לי' מכירי כהונה ת"ל דכהנים אחרים אסחי דעתייהו מיני' עיי"ש וע"ז ישב מעלתו דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים שאר כהנים. הנה באמת גוף דברי המח"א מ"ש בביאור דברי הירושלמי דלכך אינו נעשה ש"ק במתנה כיון דיכול לחזור בו הוה כחב לאחרים שעדיין יוכל לחזור לפע"ד צ"ע דעכ"פ כל כמה דלא חזר בו הוה זכיה גמורה ולמה לא יכול לעשות ועיין ברש"י ותוס' בגיטין דף י"א והר"ן לא ניחא לי' שם בזה אמנם גם להתוס' והפוסקים שם גם כאן שייך מגו דזכי לנפשי' גם בישראל שיכול לזכות בו וימכרהו לכהנים והלא כבר הפריש ויצא מידי טבל ואף דצריך לתנו לכהן הא הוא נתן להשליח והשליח יכול לזכות בו ויתנהו לכהן ואף אם יאמר דדבר זה אסור ולא קיים מצות נתינה אבל עכ"פ תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ל"ש בזה דהיינו הנותן דמה נ"מ לנותן אם יתנהו לזה הכהן או לאחר סוף סוף הוא נתן לידו ולענין ט"ה ל"ש תופס לבע"ח כ"ז שלא חזר בו אף שיכול לחזור בו ועוד גם ט"ה אינו ממון כל שלקחו הישראל א"י להוציא מידו וכמ"ש התוס' בחולין דף קל"ג יעו"ש אף שבתחלה יכול לעכב אבל כל שכבר זכה בו א"י להוציא מידו ואף דשם מיירי שהכהן זכה בו גם כאן כבר זכה בו הישראל ויכול למכור לכהנים בזול ולזה בודאי מועיל מה שט"ה אינו ממון ודו"ק כי קצרתי: