שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ט (ט׳)

והנה בר"ח אב בשנת תרי"ז היו קביעות חליצה בב"ד שלי והרהרתי בהך דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין אם צריכה חליצה גם מאותו אח שכבר חלץ חליצה פסולה והדיין הרב מוהר"פ קארפ נ"י השיב דממנ"פ לכאורה א"צ חליצה דאם נימא דחליצתו טוב שוב א"צ לחלוץ כלל ואם אין חליצתו טוב לא תחלוץ. וזה אינו דאף להח"ץ והב"ש שחלקו על הרשד"ם כאן לא שייך ממנ"פ דאם לא הי' חליצתו טובה שוב צריכה שנית לפטור זיקתו. אמנם נראה דכל הטעם דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין הוא משום דקלישא זיקתו וכיון שכן שוב א"צ חליצה מאתו ואפילו הי' גדול האחין מכל מקום האחין הנותרים הם יותר ראויים מזה דהרי חליצתו קלישא שכבר פטרה. ועוד נראה דאף דחליצה פסולה מ"מ עכ"פ הוא אסור עכ"פ ליבמה כיון שכבר חלצה וחליצה פסולה אינו רק דרבנן וא"כ כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וז"ב והנה שאל אותי הדיין הרב ר' חיים יוסף עלינבערג נ"י דא"כ גם על האחין אסורה והשבתי דהן אמת דר"י ור"ל נחלקו ולר"ל על האחין אסורה יותר מעל זה שחלץ לה כמבואר ביבמות דף יו"ד ולר"י שוין עכ"פ אבל זה בחליצה כשרה וטעמי' דר"י דשליחותא דאחין עבד אבל בחליצה פסולה יכולין האחין לומר לתקוני שדרנוך וכל שנעשה חליצה פסולה לא תוכל לאסור עלינו ושוב האחין מותרין בה והוא נאסר שהרי כבר חלץ וחליצה קלישא היא והזיקה קלישא. ומה"ט נראה לי דזהו הטעם של חליצה פסולה דחוזר על כל האחין משום שהם יכולין לומר לתקוני שדרנוך. ומזה נראה לי ראיה למה שנסתפק במלמ"ל במשלח שליח לעשות לו איזה ענין והשליח עשה באיסור אבל אינו רק מדרבנן אי שייך לתקוני שדרתיך ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש כעת ראיה דאף בדרבנן שייך זאת שהרי חליצה פסולה שצריכה לחזור על כל האחין הוא בשביל שהם יכולים לומר לתקוני שדרנוך והרי חליצה פסולה אינו רק מדרבנן ודו"ק: