שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ט (ח׳)

והנה הנוב"י במהד"ק חיו"ד סי' ג' ביאר הטעם דלשמא ימות חיישינן דוקא במקום שיהיו חשש שיהיה איסור ע"ש ובזה יש לומר גם כאן חיישינן דכל שייבם לזו אם ימות האח יהיה קלקול דמה נעשה שיתבטל מצות יבמין ולכך חיישינן ובזה י"ל הא דלא חיישינן בכמה מקומות למיתה ועיין בתוס' שם ובאא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ו ולפמ"ש יש להאריך בזה ואכ"מ כי לא נפניתי כעת ועיין בתוס' יבמות דף י"א ד"ה ר"ש שכתבו ג"כ דכל דשייך ממנ"פ לא שייך חליצה פסולה ע"ש לענין צרת סוטה ונדחקו במה דקרי לה בירושלמי חליצה פסולה (ולזה כוונו התוס' בדף כ"ו ד"ה חליצה פסולה ודו"ק) ועיין חידושי הרשב"א שם ומבואר כסברת זקני הח"ץ ז"ל דלא שייך חליצה פסולה בכה"ג דממנ"פ החליצה כשרה ע"ש ועיין חידושי רשב"א דף י"ב שם בהא דאמרו תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת והקשה דהו"ל חליצה פסולה וכתב דלא אמרו חליצה פסולה רק בפסול דמחמת זיקה א"נ מחמת מעשה שנעשה באותו בית בבעלת הגט או בבעלת המאמר ע"ש ודו"ק היטב: