והנה בהא דאמרו ביבמות דף כ"ח דאחיות איני יודע מי שנאמן ופריך ולימא לי' דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא וכו' והנה התוס' בד"ה איתביה הקשו דאמאי אם אמרינן הטעם שמא יבא לידי ביטול יבמין גזרו אף לחלוץ ברישא והדר לייבם דלמא יבא ליבם ברישא ולענין חשש איסור אחות זקיקתו לא חיישינן ע"ש שנדחקו. אך נראה דבאמת הריב"ן פירש שם דלכך לא פריך הש"ס לרב משום דלרב דסבר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין וא"כ צריכה האחת חליצה משתיהן ושוב השניה א"א ליבם משום דלכל אחת הוה חלוצתו ע"ש ולכאורה לשיטת הר"א מבורגיל דכל חליצה שהיא משום חיזור לא נפסלה אחותה משום אחות חליצתו א"כ לא שייך החשש הלז. אך נראה דלפמ"ש הטעם משום דכל שהיא צריכה חיזור ע"כ דא"א ליבם ובכה"ג ל"ש דהא חליצה במקום יבום קאי ולכך לא נאסר בקרובת החלוצה ולפ"ז שוב לא שייך החשש דלמא אתי ליבם דכל שאתה חושש שמא אתי ליבם שוב ל"צ חליצה מכל אחין וכל שאתה אומר דצריכה חליצה מכל אחין ע"כ דא"א ליבם וא"כ לכך לא גזרו שמא אתי ליבם אבל משום ביטול מצות יבמין שייך חשש דלמא אתי ליבם ועיין ישועת יעקב סי' קע"ה ס"ק א' ובגוף החשש שמא יבא לבטל מצות יבמין לכאורה צ"ב דהא גם השתא חולץ וגם כשמיבם אחת וניחוש שמא ימות אידך ג"כ לא יהיה חשש רק שלא יוכל ליבם אבל לחלוץ למה לא יוכל. אך זה אינו דהא תהיה אחות אשתו ולא יוכל אף לחלוץ וכ"כ רש"י ריש הפרק וז"ב ופשוט. וראיתי בישועת יעקב סי' קע"ה ס"ק וא"ו שהקשה לפמ"ש הנימוק"י גבי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה וכתב הנימוק"י דלאו דוקא בקידש אלא אף בנשא אסור לו לבא עליה עד שיעשה אחיו מעשה דלא נפקע זיקתה וא"כ מאי ביטול מצות יבמין איכא הא אף כשמיבם זה מכל מקום צריך לחלוץ לאידך כיון שלאחר שנפלה השניה ליבום כנס זה את זו וא"כ כיון דכעת שניהן חולצות מאי ירוויח מה שיבם לאחת מכל מקום השנית צריכה חליצה וע"ש שהאריך בקושיא זו ולא ידעתי מקום לדבריו כלל דשאני התם דאסור לבא עליה כל שלא נפקע הזיקה והו"ל אחות זקיקתו אבל כאן חיישינן דלמא כשימות האח לא יוכל ליבם ולא לחלוץ ויבא לידי ביטול מצות יבמין ולא יוכל ליבם ולא לחלוץ וא"ל דלמה לא יחלוץ דהא לא נפקע הזיקה דזה אינו דכיון שליבום אינו עולה לא יוכל לחלוץ ג"כ ויתבטל מצות יבמין מכל וכל ולכך גם שם אומרים לו שימתין ולא יעשה מעשה עד שיחלוץ לה האחר כדי שיתקיים מצות יבום עכ"פ באח אחד אבל כאן חיישינן שיתבטל מכל וכל: ובזה נראה לפענ"ד דלאבא שאול דס"ל מצות חליצה קודם א"כ שוב עכ"פ ל"ש לחשש שמא יתבטל מצות יבמין דבאמת לחליצה זקוקה רק משום דכל שאינו עולה ליבום והיינו דוקא במקום שלא היתה ראויה ליבום מתחלה אבל כאן היתה ראויה ליבום ורק אח"כ כשיבם אחותה אירע מקרה שמת אידך א"כ פשיטא דבכה"ג חולצת וגם לא אמרינן שיוציאו בשביל זה דלדידיה אין חשש מה שלא יבם וכל שיוכל לחלוץ ל"ח וז"ב. ובזה נראה מה דאמר אבא שאול קל הי' להם לב"ה דבר זה והיינו משום דלשיטתי' חליצה קודם ליבום וכמ"ש וז"ב. ובזה נראה הא דאמר ר"א במשנה ב"ש אומרים יקיימו והקשו בתוס' וכי טעמא דב"ש אתי לאשמועינן וכתבו דאתי לאפוקי מדאבא שאול דב"ה ס"ל יקיימו ולפמ"ש י"ל דאבא שאול לטעמי' דלכך ס"ל דב"ה מקילין אבל לר"א דפוסק כדעת רוב הפוסקים דמצות יבום קודם ולכך אמר דב"ש ס"ל יקיימו וב"ה ס"ל יוציאו ודו"ק. ובזה ניחא הא דאמרו ביבמות דף כ"ג מ"ש מהא דתנן ארבעה אחין וכו' ופירש"י דהקושיא היא דלמה קתני שם יוציאו וכאן קתני קדמו וכנסו איו מוציאין והקשו הקדמונים דלוקי המשנה דדף כ"ג כאבא שאול דס"ל קל להם לב"ה ולפמ"ש י"ל דהא כל הטעם דאבא שאול משום דלא שייך מצות ביטול יבמין אבל אם נימא דהחשש הוא משום אחות זקוקתו לא שייך החילוק בין מ"ח קודמת וא"כ שם אזיל הש"ס משום חשש אחות זקוקתו וא"כ אף לאבא שאול יש להחמיר וצ"ע בזה בסוגית הש"ס כי אין הזמן מסכים כעת עמדי. ובגוף החשש דחיישינן דלמא אדמייבם חד מיית אידך צ"ב דלמה נחוש לשמא ימות אידך דהוא חששא רחוקה דרוב בריאים יש להם חזקת חיים וצ"ל דלשמא מת הוא דלא חיישינן אבל לשמא ימות חיישינן:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ט (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
