שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ט (ג׳)

והנה בגוף קושית התוס' על רש"י בחליצה פסולה לפי שאני מיוצאי חלציו שאני נכד המג"ש שהיה נכדו כנודע אמרתי ליישב דהנה גוף סברת הש"ס דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין צ"ב דמה טעם יש בדבר והא חליצה וביאה שוים ושקולים וחליצה כשרה פוטר מעל כל כמו ביאה וה"ה חליצה פסולה וצ"ל דבאמת גם חליצה כשרה מהראוי היה שתהיה חוזרת על כל אחין דבשלמא בביאה של אחד נאסרה על כלם דנעשית אשתו ושפיר שוב לא נקראת זיקה משא"כ בחליצה ניהו דזה פטרה הא יש זיקה ונזקקה לאחין ומי יודע אם זה או זה ובמה יפטור האחד את חבירו וצ"ל כיון דחליצה במקום יבום היא מה יבום פוטר מעל כל אחין כמו כן חליצה של אחד פוטר דמצוה שקולה או יבום או חליצה ועכ"פ דיניהם שוה ולפ"ז במקום שא"י ליבם משום דהו"ל אחות חליצתו וא"כ א"א לומר דחליצה דהך במקום יבום קאי שהרי ליבם אינו יכול וא"כ שוב מהראוי שתחזור על כל האחין דלא נתברר מעיקרא אם זה יחלוץ או הזה ובמה יפטור האחד את חבירו וכח זיקתו ולכך צריכה לחזור על כל האחין וז"ב בסבר'. ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' דלכך במחזיר גרושתו אף דאסור ליבם א"צ חליצה מכל אחין משום דבאמת כל דאסור ליבם אי נימא כס"ד דש"ס יבמות דף כ' דעולה לחליצה ולא ליבום מקרא א"כ שוב החליצה כאן עדיף מיבום או עכ"פ שם יבום עליו וא"כ שוב פוטרת אחת את צרתה דחליצה מעליא הוא ומכ"ש לפי המסקנא דעולה ליבום רק דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה א"כ בחליצה דלא שייך זאת שוב הדרא לד"ת דכל דין יבום יש לו וכן הא דהביאו מהך דאמרו בדף כ"ג דצרה דלאה תפטר אף דהוה מבטל מצות יבמין וא"כ שם באמת עולה ליבום רק דחשו חז"ל שמא תתבטל מצות יבמין וא"כ אדרבא דין יבום יש לו ולכך פשיטא דא"צ חיזור על כל אחין רק כל היכא דל"מ ליבם משום דהוה אחות חליצתו א"כ ע"כ אינו עומד במקום יבום דהרי אסור לייבם מצד אחות חלוצתו וא"כ חליצה בפני עצמה מהראוי שתחזור על כל אחין דהא היתה זקוקה לכלם ובמה נפטרה היבמה מהאחין אחרים שלא נתברר אם זהו זיקתו היתה משעה ראשונה: ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד בישוב קושית התוס' שהקשו בהא דמוקי דנפלו בזאח"ז דא"כ למה נקט שלשה בשנים הוה מצי לאשכוחי ונפלו בבת אחת דכל אחד צריך לחלוץ שתיהן דהו"ל חליצה פסולה משום דיש זיקה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ענין חליצה פסולה הוא לפי שא"י ליבם וא"כ מצד חליצה הרי נזקקה לשתיהן ולא נתברר בשעת מעשה איזה מהם יחלוץ כמ"ש ולפ"ז בשנים ממנ"פ מועיל ולא מקרי חליצה פסולה דאם זו שחלץ מתחלה היתה זקוקה לו וא"כ שוב מצי ליבמה ג"כ והוה חליצה מעלייתא ואם מתחלה היתה עומדת להזקק לאחיו וא"כ שפיר מצי ליבם אותה כל שלא חלץ לאחותה ושפיר ל"מ חליצה פסולה כשחולץ לה דהא לא יבם השניה ואחות חליצתו לא מקרי דהא הוא חולץ לה לבד וא"כ כל אחד שפיר מצי לחלוץ ואם מזדמן לו יבמתו שפיר חולץ דאי בעי מיבם ואם מזדמן לו זו שלא נזקקה לו שפיר מצי חולץ אבל בשלשה שפיר הוה חליצה פסולה האמצעית דהוה אחות חלוצתו דדלמא נזקקה לשני והוא כבר חלץ ומכ"ש אם היתה עומדת להזקק לו וכעת ל"מ ליבמה ולכך נקט בשלשה ונפלו אח"כ וז"ב. והא דקאמר א"ה קמייתא נמי היינו משום דבשלשה ממנ"פ תהיה אחות חלוצתו וא"כ כלם הוה חליצה פסולה וז"ב. איברא דלפמ"ש ענין חליצה פסולה היא לפי שלא נתברר מעיקרא אם נזקקה לו דאולי לאחר נזקקה ואיך יפטור חליצתו זקוקת חבירו. ולכאורה קשה לפמ"ש הר"ש בפ"ה ממעשר שני דכל דלא בעי שתתברר למפרע רק בעת שחל המעשר לא שייך ענין ברירה א"כ ניהו דלמפרע לא נתברר מ"מ כל שחלץ עכ"פ נתברר שזו נזקקה לזה. אך ז"א דגם לאחר שחלץ לא נתברר שקרה לו זו ועדן ספק הוא ול"ד להך דר"ש דשם חילל מה שלקט וא"כ נתברר החילול עכ"פ מכאן ולהבא. אך עדן צריך להבין דא"כ אחות זקוקתו ל"ש חליצה פסולה דממנ"פ כל שאתה פוסלה משום שהראשונה זיקתו והיא אחות זיקתו שוב לא מקרי חליצה פסולה ויכול לישא אותה כשמתה הראשונה וצ"ל דבאחות זיקתו ודאי מודה רש"י דעכ"פ קלשא הזיקה דכבר נזקק לו אחותו ובלא"ה לא הוה חליצה מעליא ובזה מודה רש"י להתוס' דבכה"ג מטעם קלישת זיקה אתינן עלה וז"ב. ובלא"ה יש לומר כיון דזיקה אינו רק דרבנן ובדרבנן אמרינן יש ברירה ומעולם לא נזקקה לו השניה כלל וגם כיון דאם מתה שניה ודאי מותר בראשונה ואמרינן דראשונה נזקקה לו א"כ שוב שייך ברירה אף אם נימא דברירה אינו אלא ספק ולא שייך לומר דהוה תרתי ספיקי דאסורי וכמ"ש ודו"ק היטב כי כ"ז אמרתי בחפזי ולא עיינתי היטב בסוגיא דח"פ שהיא ארוכה ורחבה ואם יזכני ד' אעבור עליו שנית בל"נ: ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ה מיבום הלכה י"א שדעתו שחליצה פסולה אינו מסלק זיקת יבום מהאחרות ולמפטר נפשה פטרה ותמהו עליו הרמב"ן והרשב"א והה"מ והכ"מ והלח"מ ובשו"ת רד"ך בית כ"ט האריך הרבה ואין הזמן מסכים לעיין בכל דבריהם ובפרט בשו"ת רד"ך שדרכו בקדש להאריך בהוויות ושקיל וטרי טובא ע"ש ולפמ"ש י"ל דבשלמא למפטר נפשה פוטרת אבל למפטר האחרות הא כיון דהחליצה הלז אינה במקום יבום כיון דחליצה פסולה היא וא"כ איך תפטור ובמה נפקע זיקתה של השניה דמי יודע אם זו נזקקה מתחלה או האחרת ובזה ניחא שגם חליצה של האחרת לא תפטור אותה כיון דאותה החליצה ג"כ פסולה דלא נוכל לחשבו במקום ביאה דהא כבר עשה אחד מהיבמים בעילה או מאמר באחרת וע"כ שאינו במקום ביאה ובמה תפטר האחרת וז"ב לדעתי ועיין ברשב"א שם בחידושיו שכתב לחלק בחליצה פסולה כעין חלוקו של הרמ"ע מפאנו שהזכרתי למעלה ועיין בטוש"ע סי' ק"ע ובב"ש ס"ק י"ד: