שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ח (ח׳)

אך לפמ"ש למעלה דכל שיש שנה משנולד לא אכפת לן דיש ס"ס וא"כ אף שכתבתי ששעיר הוא בת שנתו כדאמרו גזירה משום חטאת שעברה שנתה ע"ש ברש"י אבל עכ"פ יש לומר דביוה"כ עצמו נולד והוא בן שנתו ושוב ל"ח דטריפה דהא עבר יב"ח ובקדשים בעינן מעל"ע אבל עכ"פ עבר יב"ח וצ"ע בזה. ומיהו בלא"ה יש לומר דגם ממשקה ישראל לא שייך בזה דהא אינו נקרב בפנים ולא שייך בזה ממשקה ישראל. אך בגוף דברי הרמב"ם שכתב דאם נולד בה אחת מהטריפות האוסרות אותה לאכילה פסול לגבי מזבח שנאמר הקריבהו נא לפחתיך והכ"מ תמה הרי קרא מפורש דמן הבקר להוציא הטריפה לפענ"ד הדבר ברור דהנה מבואר ביו"ד סימן נ' דכל שנולד ריעותא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה ועיין ש"ך וכרו"פ ופר"ח ותב"ש סי' כ"ט ולפ"ז ל"מ אם נימא דאם נולד ריעותא אינו רק מדרבנן אסור וכמ"ש הכרו"פ שם א"כ יש לומר דזה שחידש הרמב"ם דאם נולד בה אחת מהטריפות היינו לא שהוא טריפה בבירור רק שנולד ריעותא מחיים א"כ בכה"ג אסור מדרבנן באכילה ושוב אסור מדרבנן לקרבן משום הקריבהו ומדוקדק לשון נולד ואף אם נימא דהוא מה"ת ג"כ אתי שפיר דעכ"פ טריפה בבירור אינו רק שנולד טריפות והיינו ריעותא שיש לחוש שיטרף ולכך אסור מה"ת וזה נראה לי לכוין בדברי הרמב"ם במ"ש שכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור ושאר מיני טריפות יש ספק שמותרין והיינו לפמ"ש דדרוסה שכיח יותר או דהו"ל ספק בשחיטה משא"כ שאר טריפות לכך ספק דרוסה חמור יותר ועכ"פ דברי רבינו נכונים: ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דכתב המלמ"ל דיעמד חי איצטריך היכא דנטרף אחר שהגריל והקשה בשו"ת יריעות אהל סי' כ"ה דממנ"פ אם הטריפות ניכר לא גרע מבע"מ דפסול ואף אחר שנגרל ואם לא ידוע מנא ידעינן דנטרף כיון דאי אפשר לבדוק וכמ"ש בש"ס וכ"ת דבדקינן הא לא הי' מגיע להר והיא קושיא עצומה ולפמ"ש אתי שפיר דכוונת הרמב"ם דאם נולד בה טריפות היינו ריעותא מחיים וא"כ בכה"ג אינו בע"מ ולא שייך מאיס דאינו רק ריעותא וניהו דבחזקת איסור הוא מכל מקום לא פסול משום בע"מ ופסולו משום יעמד חי. אמנם עדיין קשה למה יפסל משום יעמד חי הא ע"כ לא שייך לומר דנולד ריעותא מחיים לענין השחיטה אינה מתרת דהא אתחזק איסור אבל לענין עזאזל דאינו ענין אכילה והקרבה למה יאסר ואדרבא הא ניהו דנולד ריעותא אבל מכל מקום יש לו חזקת חיות ומהראוי לומר כמו שחי עד הנה כן ראוי לחיות ומה ענין חזקת אבמה"ח לזה ואדרבא אם הוא בחזקת אבמה"ח א"כ ע"כ שהוא חי וא"כ שוב יש לו חזקת חי וגם אינו זבוח לא שייך לענין זה שלא יחיה ואף מחזיקין מאיסור לאיסור לא שייך בזה דאינו זבוח לא שייך לחזקת חיות ואדרבא בעוד שאינו זבוח שייך חזקת חיות. אך נראה כיון דנולד ריעותא שיש לחוש שמא היא טריפה וטריפה אינה חיה והיינו דחיותה אינה חיים א"כ ל"ש להעמיד על חזקת חיים דיש לחוש שמא היא טריפה מן הבטן וחיותה לא מקרי חיות והרי אף שטריפה ודאית חי' יב"ח אמרינן דמ"מ טריפה היא ואינה חי' והיינו דחיותה אינה חיות והוא כזנב הלטאה אף דמדברי רמ"א בסי' נ"ז בשם הרשב"א לא משמע כן מכל מקום לפענ"ד נראה הענין כך ועיין בחידושי הר"ן ר"פ אלו טריפות דנחית לזה ואף דהוא דחה דהא ספק טריפה כל שחי יב"ח אינו טריפה היינו משום דכל דחזינן דחי יב"ח אמרינן דאינו טריפה כלל ואוקמינן בחזקת רוב בריות שאינן טריפות אבל כל דיש לחוש שמא טריפה ולא ראינו שחי יב"ח י"ל דהוא טריפה וחיותו אינו חיים כלל. ובזה ממילא מיושב מה דראב"י לא למד מקרא דיעמד חי דהא הוא ס"ל טריפה חיה וא"כ שוב יש לו חזקת חי ובזה אתי שפיר הא דאמרו וכ"ת מה אכפת לן והקשיתי דהא בע"מ פוסל וה"ה טריפות ולפמ"ש י"ל דזה דוקא טריפות שנולד עכ"פ ריעותא אבל כל דלא חזינן שום ריעותא אף דלא אזלינן בתר רוב להס"ד אבל מ"מ מה אכפת לן ודו"ק היטב: